אין לאיש חזקה בנ"מ כו' לע"ד אלא כלומר בצ"ב אפי' ראיה נמי לא דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי משא"כ נ"מ חזקה הוא דל"ל הא ראיה יש ואיתא בב"י ח"מ סי' קמ"ט תשוב' הרשב"א נשמע מינה דהא דאמרינן אין מחזיקן בנכסי א"א כבסעיף ב' אפילו מחתה פעם אחד ולא אמרינן כיון שמחתה פעם גלתה שאינה סומכת על הבעל אלא אמרינן דהרי צריכה לגלות לפני בעלה שלא מכרה ומאז והלאה סומכת עליו וא"כ לפ"ר היה אפשר לומר מה דאמרינן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו מפני שאינה מקפדת אבל אם מחתה פעם כדין מחתה ושוב אכל שני חזקה בשופי דהוי חזקה שהרי גלתה דמקפדת ושאינה סומכות על דין דאין לו חזקה וכה"ג פסקינן שם סעיף ט"ו בהג"ה וכן להמבואר שם ברשב"א בל' זה ואע"פ שמיחה פעם אחד מה בכך מכאן ואילך היא סומכת אחר שראה הבעל שהיא מוחה ולא מכרה שאלולא כן מנין היה יודע הבעל כיון שיכולה למכור בלא רשותו עכ"ל היה אפשר לומר תינח בנ"ד דאיירי בנתן מתנה לאשתו שיכולה למכור בלא רשותו כל ימי חייה כדאי' סי' פ"ה בשמו אבל בנ"מ שהמכירה מיד בטילה כמבואר סימן צ' יש לומר שאם מיחתה פעם שוב מהני חזקה אך א"כ קשה דהיה אפשר למוקים מימרא דרב דא"א צריכה למחות בין בבעל ובין באחר בשמיחתה פעם אחד א"ו משמע לא מיבעיא בבעל ודאי ל"א כיון שמיחתה והקפידה מקפדת לעולם דשמא לשעה הקפידה ושוב נתרצתה אלא אפי' באחר מסופק אני אם יש לבנות יסוד על דבריו ז"ל אלו הנאמרים דרך אגב וי"ל דלרווחא דמילת' כ' ובאמת אף בנ"מ י"ל אף דפעם לא סמכה עליו וא"ד להנ"ל סעיף ט"ו דשם מאחר שגיל' פעם שאנו ירא ממנו אין על בעל' שוב לא סמכ' טעם לשתיקתו וזה צ"ע קצת:

ע' ח"מ והב"ש כ' קשה לפ"ז כו' ש"מ אף בכה"ג א"מ ודבריו תמוהים דנהי דהתו' נקטו בלשונם דאפי' כ' לה בחייך ובמותך ק"ל כרשב"ג דאם מתה יורשה נקטו האמת לשטתם שהר"ח פ' כרשב"ג אבל לעולם לדידן שפסקינן סי' צ"ב דסילוק בארוסין מועיל מ"מ שפיר מקשה לרב שפו' להדיא כרשב"ג וא"ל דיתורץ דאיירי כשסילק בדרך חיוב כדאי' סי' צ"ב סעיף ז' בהג"ה חדא דאין מוכרח שזה מועיל לטעמיה דרב שהחכמים עשו חיזוק כשל תורה ומתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וי"ל דדוקא לדידן דהטעם דאחר נישואין הוה כבן המתנה שלא לירש בזה כע"מ דמועיל בד"ח ותו דאפי' נימא דמועיל אף לרב מ"מ לא אפשר לתי' בכה"ג דאם מחייב עצמו הוא הבעל דבר דיורשים ופשיטא דא"צ למחו' ומה שכ' דכן משמע מתשו' רשב"א שם קאי על המחזיק בנכסי אשה מה שקיבלה במתנה מהבעל דק"ל סי' פ"ה וכן הסכמות הרשב"א דיורשה ולהכי כ' בסתם הבעל כאפטרופס ומ"ש שהאשה יכולה למכור בלא בעלה ר"ל עד שתמות כדאי' נמי בשמו סימן פ"ה וע"ש ומ"ש הב"ש ותו' הנ"ל כו' אבל באמת כו' יש לתמוה דא"כ אין התחלה לתמיהתם אך אי קשי' הא קשה דיש לאוקים מילתא דרב באחר וכגון שניתן לה בע"מ מה שאתה נותן לפיך דמועיל להרב וע' סימן פ"ה ב"ש ס"ק ך"ג ואפילו נימא דאף בזה יורש מ"מ יש למוקי' כשהתנה בחייך ובמותך דלכ"ע אינו יורש וע"כ דזה דוחק מדל"ש לא עלתה לו חזקה הטעם שיכולה לומר סמכתי על בעלי שימחה ולפ"ז נראה דאין חילוק ואפי' חפר בו בורו' וקלקל מ"מ אין חזקה לכ"ע דדוקא בבעל שחפר בנכסי אשתו יש דעות משום דשם הטעם שאינה מקפדת וסברו דלא שייך ההוא טעמא בחפירות ונזיקן וכן משמעות סתימות הפוסקים הכא ובח"מ וזה דלא כמשמעות מהר"י סג"ל סי' פ"א ע"ש וצ"ע: