בהיותי בק"ק פ"פ דא' ביומ' דשוק' סיפרו לי לומדי ק"ק ליסא מעשה באחד שגירש בקהילתם ע"י שליח הולכה וביום שלאחריו עמד בשוק וקרא אליו אנשים ואמר להם לכו אל האב"ד ואמרו לו בשמי דער גט איז קיין גט מן זאל דעם שליח נאך שיקן נאך ראוויטש מן ווערט דעם שליח נאן דארטן אן טרעפין ווען יא העט איין שליח גימאכל העט איך ניש גיקענט טוהין אב היום מעג איך טון וואז איך וויל וכאשר באו המגידים האלה על הגאב"ד שאל אותם בלשון הזה האט עטץ גיהערט מפיו אויב ער איין לשון בטל הט גרעט ונסתפק הענין בין המגידים ולחשו זה לזה אח"כ הסכימו וענו ואמרו אויב ער גיזאקט הט בטל ווישן מיר ניט ומחמת קצת עיכוב נמסר הגט ליד האשה טרם שהגיעה השמועה לשם והלומדים הנ"ל דרשו ממני מה אני אומר בדבר זה והנה מבואר דקי"ל כרבי בטלו מבוטל והוא שיבטלנו בפני שנים כדאי' סימ' קמ"א סעיף ס' ושם נמי בסעיף ס"ג אבל אם אמר גט זה אינו כו' לא אמר כלום וא"כ ה"ה מה שאמר דער גט איזט קיין גט נמי דלא אמר כלום שהרי אנו רואין דז באמת איזט יוא איין גט ומה שאמר נמי מן אל דען שליח נאך שיקן אף דזה לשון דעתיד מ"מ אין במשמעות הל' שמבטלו וכבר השריש לנו הב"י וכתב וכלל הדברים הם שלבטל הגט צריך שיאמר ל' שמשמעו להבא וגם ששמעו שהוא מבטלו ואף אם נאמר שעכ"פ גלוי מילתא הוא שאינו רוצה בו מ"מ הא קי"ל ג"מ בגיטא לאו מידי הוא. וגדולה מזה מצינן בהמתני' דהשולח קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל אם משהגיע לידה שוב אין יכול לבטלו והברור דמה דקתני אם משהגיע וכו' קאי נמי על השליח דאם השליח ששלח לבטל לא ביטל עד שהגיע לידה שוב אינו יכול וכן כתב הב"ש ס"ק צ"ז וק' הא קי"ל כרבי דבטלו שלא בפניה ולא בפני השליח נמי מבוטל וא"כ ליהוי אמירתו להשליח שילך ויבטל נחשב לביטול שלא בפניה דהוה ביטול וכ"ת הא ביטול שלא בפניה צריך להיות בפני שנים וזה איירי בשמינה השליח בינו לבין עצמו זה אינו כמבואר בהמרדכי. והגהות הרא"ש שכתבו כגון שיש לשליח השני עדים ששמו הבעל שליח קודם שהגיע הגט ליד האשה שאל"כ חיישינן לקנוני' הרי כששולח שליח לבטל גט צריך להחזיקו בעדים וק' כנ"ל. ודוחק למוקים דוקא שעשה השליח בפני שני עדים זה שלא בפני זה דעדים הם וב"ד לא דהא סתמא תנן א"ו אף ששלח שליח שילך ויבטל עדיין לא חשוב יותר מן ג"מ דלא ניחא לו (אבל ביטול לא הוי כי אדרבה הרי איני חפץ לבטל שלא בפני השליח והאשה ולהכי שלח אחריו שליח) כ"כ דלא ביטל להדי' הוא או שלוחו. הן אמת שעדיין צ"ע לרבא דס"ל גלוי דעת מילתא הוא איך יתורץ המתני' וע"כ לומר לא ס"ל מילתא הוא אלא דוקא בפני השליח כעובדא דגידול ודמייתי התם אבל ג"ד שלא בפני השליח והאשה ודאי לאו מידי הוא אף לרבי דדוקא בטלו להדי' ס"ל דמבוטל בדיעבד אבל לא ג"ד אף שהי' בפני עדים ומה שדחקו התי' ד"ה מהד"ת דלרבא הטעם שלא נודע הג"ד קודם שהגיע הגט לידו היינו משום דמשמע להו דמה שנאמר ל"צ דמהדר עלה וכו' היינו אף שהשליח הגט עמד מרחוק וראה איך רדף אחריו והקדים ומסרו להאשה בטרם שהגיע אליו נמצא אלו הי' הרדיפה נחשב מיד ג"ד שפיר הי' ק' לרבא דהא הוה ג"ד בפני השליח עכ"פ נשמע מזה דאפילו מה שממנה שליח בעדים לבטל לא חשוב ביטול אף דיעבד ומכ"ש בנ"ד שלא הוציא מפיו מה יעשה השליח שני כי לא הגיד יותר מהנ"ל. מן זאל איהם נאך שיקן נאך ראוויטש דאפשר לפרש מן זאל איהם נאך שיקן להגיד לו מה שאמר דאש דער גט איזט קיין גט וזה לאו כלום הוא. ואולם עדיין צ"ע במה שאמר עוד וואן זיא וכו' אבר היינט מעג איך טוהן וואש איך וויל ל' זה מורה שהוא העושה וא"כ י"ל ע"כ לא אמרינן גט זה אינו לא אמר כלום אלא כשלא אמר יותר דאז אין במשמע אלא שאומר שאינו גט וכבר ידעינן שהוא גט. ולהכי אף שכונתו הי' לבטלו בלשון זה אינו אלא דברים שבלב דלא הוו דברים אבל כשאמר דברים המורים שמה שאמר גט זה אינו ר"ל שיהא בטל אלא שגמגם להוציא מחשבתו כראוי כמו בנ"ד שהרי מוכח כונתו מדאמר מעג איך טוהן דאלו כונתו שמעיד עליו שאינו גט מה זה שעושה הוא. ומה הבדל בזה אלו היא עשתה ש"ק א"ו מוכרח פירושו דמה שאמר דער גט איז קיין גט ר"ל על ידו שמבטלו לעתיד י"ל דמועיל אמנם הרי תו יש לע' דהא בח"ר מקשה ד"ה הא דאמרינן קשה לי' מנ"ל הא דילמא מעיקרא קאמר וכרבי דאמר אם בטלו מבוטל ונאמן מגו דאי בעי מבטל לי' השתא ובתירוצו נשמע דוודאי אף אלו בטל הוא הי' משמע מעיקרא נמי הי' מקום לפסלו ע"י שנאמן במגו אלא דמסמיכות לל' אי אפשי משמע לי' דטעמא דבריי' דליבטל השתא קאמר והנ"מ אף במקום דל"ש המנותא דמגו כגון שבפנינו עשה השליח להולכה ומיד בעוד שלא זזה ידינו מידו אמר בטל הוא דהוי מגו במ"ע מ"מ בטל הוא מכח הל' בעצמותו וא"ל כלל לדברי הב"ש ס"ק צ"ט ע' ודוק. ובדבור מוקדם לזה ד"ה ת"ר מקשה על ל' דפסול הוא דלא אמר כלום וק' לי דילמא פסול שנכתב במחובר וכו' דמהימן מגו דאי בעי מבטל לי' וי"ל דאי להכי נתכוין פירוש' הוה מפרש מה פסולו ומדהקשה זה ולא הקשה נמי על ל' גט זה אינו ועל פסול הוא דנימא כונתו דלהכי גט זה אינו או הוא פסול משום דבטלו כבר וליהמן במגו משמע מני' דזה לאו מילתא הוא שאין לנו לפרש לשונו ע"פ הוספה אלא מה שבלשונו מבואר ולהכי נמי לא הקשה על ל' גט זה אינו דדילמא נכתב במחובר כי אין זה במשמע הל'. אך כל זה ניחא בשלא אמר שום דבור יותר אבל בנ"ד שהוסיף והפריד בין אלו הי' ש"ק ודאי קרוב לפרש הל' דער גט איזט קיין גט מחמת שבטלתיו כבר בפני שנים אחרים וע"ז ודאי סובב להפריד בין ש"ק ונאמן בהכי במגו. אמנם כבר כתבתי ס' קמ"א סעיף ס' דע"כ לא כ' הרשב"א דנאמן במגו אלא לדין הש"ס משא"כ לדידן שמשביעין ע"פ סדר הגט (ויוצא מספר התרומה כדאי' בשמו בתשובת הר"ן ס' מ"ג סוף את ח') ודאי אם אמר שבטלו כבר אין לו נאמנות דמה מגו הוא זה לעבור על השבועה ואדרבא אמרינן שמשקר מה שאמר שעבר על השבועה וא"כ בנ"ד מה"ת לחוש מחמת אמירתו מעג איך טוהן של' היהא מברר שכונתו לעתיד שהוא דבר התלוי בכחו אדרבא מפרשינן לשונו בבטול גמור בעבור כדהקשתי שבודאי הכי אמר דער גט איזט קיין גט מחמת שבטלתי אותו כבר בפני שנים אחרים. ובזה ודאי לדידן מדל"ל מגו אינו נאמן וא"כ מכל מה שאמר הי' אפשר לדון בדבר ולהקל. אך תו צ"ע במה שענו המגידים על שאלת החכם הגאון אב"ד נר"ו אוב ער העט גיזאגט בטל. ווישן מיר ניט דל' זה יש לו משמעות שני פירושים אחד מיר ווישן ניט מחמת שלא שמענו. אך יוכל להיות שאמר לשון בטל' בפני עצמו וזה לאו כלום הוא דלו יהא שאמר ל' דליבטל בינו לב"ע לאו מיד הוא דביטול שלא בפני האשה והשליח ודאי צריך בפני שנים. וכיון דהם לא שמעו מה בכך אם אמר אם ל"א כיון שלא הי' בפני שנים ששמעו. שנית יש לפרש ששמעו דבור יוצא מפיו ומסופקים בדבור זה אם הי' ל' דמועיל לבטלו או דבור שאינו מועיל או אם הי' מלת בטל או זולתו מהמלות ומה שמביא אותי לבית הספק הזה תחילת ל' הסיפור ונסתפק הענין בין המגידים להכי אפשר לפרש נמי הלשון שענו ואמרו אוב ער וכו היינו שעדיין מסופק להם איזה מלות ששמעו ולא הבינם על בוריין ולהכי ווישן זייא ניט. ואלו כן הי' מקום להחמיר דליהוי ספק בטל והאשה מגורשת וא"מ דא"ל העמיד הגט על חזקתו ולא ביטלו כדמצינן חזקה זו סי' הנ"ל סעיף ס"ח דזה אינו אלא בדלא אתיילד בו ריעותא והוי דומי' דנתנו בחזק' שהוא חי אבל היכי שמסופקי' כו' אדרבא י"ל העמד האשה בחזק' א"א הא למה זה דומה לשוחט בסכין בדוק ונמצא פגום דל"א העמיד סכין על חזקתו ובמפרקת נפגם. אלא העמיד בהמה על חזקתה ובעור נפגם וה"נ מדהספק אם אמר אם לא אמר שקול י"ל העמיד האשה על חזקתה ובגט בטל שאיתרע נתגרשה (שוב מצאתי בתשו' רדב"ז החדשים חלק א' ס' קנ"ז מביא בשם ריטב"א בשם הרע"ה בל' זה ועוד אפילו תימא כהדדי נינהו אוקי חדא לגבי' חברי' ואוקי גיטא אחזקתי' ומ"ש כי לע"ד צ"ע) וא"ל נמי לו יהא שאמר ל' המועיל הא כיון שהעדים מסופקים בו הוי כאלו ביטל שלא בפ"ע כדכ' הב"ש סי' ל"ח ס"ק ח' ע"ש שהבאתי הרשב"א שחולק להדי'. ובסי' קל"ט הבאתי נמי ראי' מתו' גיטן דלא כדעה זו אלא כל שהענין מסופק להעדים הוי ספק גמור וחשוב נעשה בעדי' לענין ספק וא"ל נמי כדתי' בח"ר פ' המביא תניין תוך ד"ה אמר ר"ל שכ' בל' זה ושמא נאמר דהתם כיון דרהיט בתרי' דשליח חזקה לא ביטל דא"כ תרתי ל"ל לבטולי הא ודאי מדרהיט בתרי' דשליח ש"מ דמעיקרא ל"ב וצ"ע עכ"ל. וה"נ נאמר תרתי ל"ל לבטלו ולומר מה שאמר דז"א דהא למשמעות פי' השני אנו דנין וא"כ כבר מודים שמסופקים במלות ששמעו ואיך אפשר לדון שמסתמא לא אמר יותר ממה שהגידו בביאור וק"ל. האמנם אלו הי' עובדא דא בישראל מעלי' אפשר הי' מקום להקל אף בספק זה שלמשמעות פי' השני ולומר דשפיר דומה לשולח גט ואף שהלה אמרינן הואיל ורובן לחיים נותנים אותו בחזקת שהוא קיים ולא חשוב איתרע ע"י החולי מפני הרוב של חיים ה"ה בזה שנשבע שלא יבטל י"ל רוב הנשבעין אינם עוברים על שבועתם ולא חשוב איתרע ע"י המלות שמסופקים בם כי בודאי כל מה שאמר בכיון אמר בלשון שאין מועיל לבטל כדי שלא יעבור על השבועה ואך לצעורי קמכוין אבל כמדומה לי הי' זה באיש שנתמרמר ואפשר נמי שכבר הי' מומר בשעת נתינה ונהי דלבטולי המגו מספיק השבועה אבל לדונו מכח זה ברוב לבי מהסס וצ"ע תו יש לעי' קצת אף למשמעות פי' הראשון אם לא שייך בנ"ז נמי לחוד כדחש הר"ן הנ"ל בהתשו'. אולי יביא המערער הזה גביות עדות שקר או אמת באופן המועיל ובפרט למה שדחקתי עצמי לפרש הלשון דעד גט איזט קיין גט מחמת שבטלתי אותו כבר בפני אחרים דא"כ נהי שכתבתי שאינו נאמן במגו מ"מ יש לחוש כנ"ל. אמנם באמת לע"ד אין לחוש לזה בנ"ז כי שאני בעובדא דהר"ן שהפליג לערער ולומר שבאיי הים ביטל לפני כמה אנשים ושאל ליתן לו זמן משא"כ בנ"ז. לכן לע"ד כל עצמות ספק גט זה תולה במשמעות שני הלשונות הנ"ל וזה נתלה בעוצם בינת החכם שומע ומבין מדעתו. וכ"ז כתבתי לעצמי לפ"ד מה שיש לישא וליתן בנ"ז ולא להלכה ומכ"ש למעשה ואחר החקירה שחקרתי לדעת מה נידן בהאשה הוגד לי שנתגרשה שנית ממנו וזה בודאי הגון: