ואשביעך בה' וגו'. איתא ע"ז בזוה"ק (וישב קפא:) מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עלאין דאינון רזא דשלימו עלאה וכו'. הענין בזה הוא, כי שבועה הוא מלשון שבעה, שבזה המספר נכלל כל אמונת ישראל, שעי"ז שמצמצמין את עצמם ישראל בעוה"ז שמחוצבת משבעה ימי הבנין, לכן אף כאשר יבא יום שכולו שבת ומנוחה בעולם שכולו ארוך, שאז יתבטלו כל עניני עוה"ז, אבל לישראל יהיה הויה גם אז. וע"ז מרמז מה שהבטיח השי"ת כמה פעמים, למען יאריכון ימיך¹. היינו להגיע לימות המשיח שנקרא שמיני, שהוא ברזא דבינה, ואז יתקיימו לעדי עד. וכענין דאיתא בזוה"ק (נשא קלה:) שבשבעה מלכים כתיב בהו וימת וימת, עד המלך השמיני דלא כתיב ביה וימת, שהיה לו קיום והויה. וזה הוא שאמר אאע"ה לאליעזר ואשביעך. היינו שנתן לו חלק בישראל ויהיה לו נייחא אם יגמור לו זה הדבר ויוציא את הכלל ישראל מגלות. כי רבקה היא אמן של כל ישראל. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (שלח קנח.) ובגין דהוה שליח מהימנא מה כתיב ביה בוא ברוך ה' שיצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך (ועיין בזוה"ק אמור קג. ובלקוטי תורה להאר"י ז"ל פ' חיי ד"ה ענין אליעזר)²:

footnotes: ¹ עיין לעיל פרשה זו אות ד בהערה לד שם. ² וזל"ק של האריז"ל בשער הפסוקים פרשת חיי סימן כד: אמרו רז"ל כי אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני, הנקרא ארור, ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך וכו'. והנה אליעזר עבד אברהם היה נשמה קדושה, שנתערבה בקליפה של כנען הארור, וניתנה לאליעזר הנזכר. ולכן נקרא דמשק אליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. המושל בכל אשר לו, שליט ביצרו הוה, והיה חכם גדול וחסיד כנודע, ועי"כ יצא מכלל ארור ונעשה ברוך ע"י אברהם.