ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו. זה שאמר הכתוב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. והוא, שהשי"ת צוהו והודיעו מצותו זאת בעוד דהיה בכחו השלימיי, כי אחר מאה שנה אזי האדם הוא כעבר ובטל מן העולם, לזה קודם שנכנס לשנת המאה צוה לו השי"ת את בריתו, שזה הוא השורש מכל המעשים, שעי"ז יהיה בהם השלימות, שכן כל המעשים שעשה אברהם עד הנה היו נראים בעיניו כאינם מזוככים, עד שאמר לו השי"ת שיסיר מאתו הצפורן כדאיתא במדרש (לך רבה מו), וצפורן היינו מותרות, שלא ירע לאדם בהנטלו. וכאשר הסיר אברהם אבינו מעצמו ערלת בשרו שהיה מותר אצלו, אזי הסיר הקב"ה מותרות העולם ונהפכה סדום¹. ואחר שנמול אברהם אבינו, אז הראה לו השי"ת שכל אשר עשה ופעל עד הנה הוא מבורר בשלימות², וכענין דאיתא בש"ס (חולין קז:) מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה. ונוגע והוא שהזהירות היתה לו עוד מכבר, וע"י הזהירות בא עתה לידי זריזות, כדאיתא בש"ס (ע"ז כ:) זהירות מביא לידי זריזות, והאיר השי"ת לאברהם שכל אשר פעל ועשה עד הנה הוא ברזא דשמור ועתה זכה לרזא דזכור:

footnotes: ¹ כמו שמבואר לעיל פרשה זו אות נד ובהערה רסא שם. ² לעיל פרשה זו אות מו, בית יעקב ויקרא פרשת בהר אות י בסופו, בית יעקב הכולל פ' וירא אות יד.