והנה מן היאר עולות וגו'. בזוה"ק (מקץ קצד:) א"ר יצחק אע"ג דאתמר דלא אחזיין ליה לבר נש אלא בההוא דרגא דיליה שאני למלכים דאחזיין להון מלין עלאין וכו'. והוא שהשי"ת הראה לו שהם יהפכו הנהגת השי"ת מכפי מה שהשי"ת מנהיג. כי השי"ת מנהג בעולם כסדר הבריאה ויהי ערב ויהי בקר, שתחלה צריך האדם לראות שהוא בעל חסרון, ומאין יבא עזרו רק מהשי"ת שהוא השלם הגמור, והוא יכול להשלימו לאדם שלא יחסר לו, וכענין דאיתא בש"ס (שבת עז:) שהשי"ת מנהג העולם כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. וכן הוא הנהגת השי"ת עם ישראל. וכן הוא עבודת ישראל להשי"ת שלא יסתפקו בשום טובה, ונקרא אצלם חשך, אם אין רואין טובת עין של הנותן, שהשי"ת יתן להם בטובת עין. והעכו"ם לוקחים תחלת הטובה בגודל זרם התפשטות, כי שרשם מעלמין דאתחרבו, וכמו שכתוב בהם (וישלח לו) וימלך וימת, שהתחיל תיכף במלוכה ולכן נתבטל. שהיה להם שפע בהתרבות עד שלא היה בהם כח לקבל ההשפעה ונתבטלו. והוא מפני שלא היה מצדם שום אתערותא, לכן לא היה קיום להשפעתם¹. שאני מלוכת ישראל, וכדאיתא בזוה"ק (חיי קכד) דוד מלכא אתחבר באבהן, שקודם שמלך נתקשר בעבודה בשרשו, והוא שבישראל הוא שהשי"ת שולח להם צעקה בלב, שקוראים אל ה' בצר להם וה' יענה להם, וזהו קיים לעד ולא יתבטל לעולם:

footnotes: ¹ לעיל פרשת וילך אות ב ד"ה והנה, פרשה זו אות י ד"ה וזהו שאמר.