היה בדורותיו. במדרש הובא בפירש"י ז"ל יש דורשין אותו לשבח ויש דורשין לגנאי. להבין מפני מה צדדו חכמינו ז"ל בכאן לדרשו לשבח, אף שבאמת לא מצינו שיצדדו חכמים לשבח רק מהאבות ואילך, לפי שעמהם כרת השי"ת ברית קבוע וקיים. אמנם הענין שדרשוהו לשבח הוא מפני שהכתוב מנאו לנח עם דניאל ואיוב, כמ"ש (יחזקאל י״ד:י״ד) והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב. וטעם הדבר אמרו במדרש הובא בפירש"י שם, לפי שאלו ראו שלשה עולמות, נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי, ודניאל ראה את בה"מ וכו' וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב. היינו כי אלו שלשה היה להם תרעומות על השי"ת באופן אחד, שנדמה להם שהשי"ת אינו עומד בדיבורו. נח התרעם על השי"ת ואמר, כיון שהעולם נברא מחסד עליון הפשוט בלי שום אתערותא דלתתא, למה נשחת העולם עכשיו בסבת החטא שחטאה הבריאה, והלא כל הויות העולם לא היו מצד הבריאה כלל רק מרצון עליון הפשוט, ונדמה לו בזה כביכול שהתנחם מדיבורו. ודניאל התרעם ג"כ דאיתא בש"ס מגילה (יב.) מדקאמר בינותי מכלל דטעה ובטח התרעם בלבו הלא אמרת (דניאל ט׳:ב׳) למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וגו', וכעת נדמה לו שהשי"ת חזר מדיבורו. וכן איוב, איתא בש"ס ב"ב (טז.) שהתרעם על השי"ת וטען שמא בין איוב לאויב נתחלף לך, היינו שנדמה לו כי אין השי"ת מקפיד כלל להיטיב להאדם בטובת עוה"ז, שעיקר רצונו רק להיטיבו באחריתו, ולא איכפת ליה כלל מה שעובר על האדם מעניני עוה"ז, כי כאין ואפס נחשבו בעיניו. ובאמת רצונו יתברך שיהיה טוב להאדם גם בעוה"ז, וכדאיתא בזוה"ק יתרו (פב:) בגין דמאריה בעי לאוטבא לבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי ויתיר בעלמא דאתי. והיינו משום שבעוה"ז נמצא כשלונות הרבה, שעל ידם יוכל להיות שיקלקל האדם את הטובה. אבל בזמן שידוע לפניו יתברך שלא יקלקל את הטובה, חפצו יתברך להיטיבו בעוה"ז ג"כ. ומאחר ששלשתם התרעמו ענין א', וטענו כביכול שהקב"ה אינו עומד בדיבורו, לכן כלל אותם הכתוב יחד עם דניאל, שכך הוא מדרכי השי"ת כשנופל איזה חסרון ופגם בנפש קטן הערך ופחות המעלה, ואינו יכול למצא עצות בנפשו לצאת מאותו החסרון והפגם שנשרש בו, אזי השי"ת ברוב חסדו מפיל אותו הפגם והחסרון הזה גם בנפש יקרה וגדול המעלה, בכדי שכשיברר השי"ת את נפש המעולה יפדה ג"כ את נפש הפחות באורח יבום¹, וכמו שנתבאר בדברינו (פ' קרח)². וכענין שהיה כאן, שע"י דניאל הוכרח השי"ת לפקוח עיניהם ולהראות גם להם כי הוא עומד בדיבורו לעולם, שע"י חורבן המבול נתחזקה הבריאה בדברים ואיכא בהדייהו מעות³, כמו שנתבאר למעלה בדברינו⁴:

footnotes: ¹ וכדאיתא בזוהר הקדוש פנחס (רטז:): אוף הכי איוב בן יבמה הוה, ובגין דא אתענש, על מה דאירע לו כבר עכ"ל. והיינו שנתקן באורח יבום. עיין בתפארת החנוכי על זהר פנחס (ריג.) ד"ה פנחס. ² מבואר בבית יעקב הכולל פרשת קרח ד"ה וידבר: והנה על עניין זה יסובב עניין יבום. כמו אדם שאובד פרוטה, רואה שאין בה כדי לחזור עליה לבקשה. משליך במכוון אחריה דינר זהב, כדי שיעמוד ויבקש את הדינר זהב וימצא גם את הפרוטה. וכן הקב"ה עושה בנפשות, שמכניס נפש גדול לספק שיצרך לבירורים, ובהוציאו את הנפש הגדול ממאסר אז ממילא יתבררו הנפשות הקטנים וכו'. ³ בית יעקב הכולל פרשת נח ד"ה נח. ⁴ עיין לעיל פרשה זו אות א ד"ה וע"ז, אות ב בסופו, אות ה בסופו.