ויפנו משם האנשים וילכו סדמה. ומה דכתיב משם הענין בזה הוא, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קח:) ת"ח כל אינון עובדין דעביד קוב"ה ואקדים ההוא דלבר מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר וכו' ותדיר סטרא אחרא אקדים ורבי ואגדיל ונטיר איבא כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש וזרקין לההיא קליפה ומברכין לצדיקא דעלמא. וזה היה הענין כאן, בהיות אברהם הנקודה של חיים מכל דור הפלגה, שטענתם היתה שרוצים באחדות, והיה זה רק על הגוון ובשורש לבם היה אצלם הפירוד הגמור, וכל זמן שלא נתברר נמצא גם בההיפך טוב. אך עתה אחר שנמול אברהם היה הבירור האמיתי, שאברהם נתברר כלו טוב, ונתעלה במדרגתו מדת החסד להיות הראש ויסוד מכל הנהגת העולם, עד שגם המלאכים שבאו אצלו התנהגו בדרך אברהם ואכלו אצלו, כדאיתא בזוה"ק (וירא קב.) בגין דמסטרא דאברהם אכלי לעילא, כי המה נתחברו עמו ונכללו בו¹. כי אכילה הוא גם לשון זווג והתכללות, כמו שכתוב (משלי ל׳:כ׳) אכלה ומחתה פיה, ובמס' כתובות (סד:) ואוכלת עמו לילי שבת. ואנשי סדום שהם היו ההשארה מדור הפלגה², נתבררו עתה כולו רע, להיותם להיפך ממש ממדת אברהם, כמו שכתוב ידי עני ואביון לא החזיקו, וכמו שנאמר עליהם (סנהדרין קט.) שאמרו בוא ונשכח תורת הרגל מבינינו. ולכן בא עַתה עִתה שתתהפך לגמרי, כמאמר הזוה"ק המובא למעלה, שבעת נגמר הפרי זרקין הקליפה לבר. וזהו שכתוב ויפנו משם דייקא, היינו כי מזה שאכלו המלאכים אצל אברהם בהתבררו שהוא כלו טוב, מזה עצמו נתחייב הפיכת סדום וכמו שנתבאר (לעיל אות כו) באריכות:

footnotes: ¹ עניין אכילת המלאכים אצל אברהם אבינו ע"ה מבואר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת וירא (קב.) ד"ה ויאכלו עיי"ש כל העניין. ² כדאיתא באר"י הקדוש שער הפסוקים פרשת שמות וזל"ק: אח"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה וכו'. אח"כ נתגלגלו פעם שלישית באנשי סדום עיי"ש.