וישב אברהם בבאר שבע. ובפרשת אבימלך נאמר ויגר אברהם לשון גרות, שלא היה לו נייחא בארץ פלשתים, כי ימים רבים מורה על הצער¹, וכאן אם כי היה ג"כ בארץ פלשתים ובכל זאת כתיב וישב שהוא לשון נייחא. והענין בזה הוא, כי טענת האומות הוא שאין להם עסק בנסתרות ואין צריכין לידע למה ברא הקב"ה את העולם, והוא מנהיג את העולם למעלה מתפיסה שלנו, אבל אאע"ה אמר שהש"י ברא את העולם לכבודו, שהברואים יכירו כבוד מלכותו ע"י שיצמצמו עצמן בהנאת עוה"ז, ועי"ז יכירו שהכל ברא לכבודו, ובזה שלא יקחו לעצמן שום הויה בזה הוא ניכר הכבוד שמים מצד האדם שהוא הממליך אותו, כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו². וזה הוא ענין חפירת הבארות שחפר אאע"ה, ונאמר שם, והוכיח אברהם את אבימלך וגו'. היינו, שאמר לו למה הייתם עד עתה בהתפשטות בתאות העוה"ז. ואמר לו אבימלך, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום, היינו שאמירתו היה, כי עד כה לא הבין הדבר ועתה הוא מודה לו, כי כן הוא וכן נכון להתנהג, ולכן אמר לו אברהם, כי את שבע כבשות וגו' למען תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. היינו שתדעו תמיד, כי האמנם הודית לי היום על זה, בכל זאת אני הוא המחדש הדבר הזה, עד שבאתי אנכי לעולם וממני למדתם דבר זה להכיר כבוד שמים, וכדאיתא ענין הבארות בזהר חדש (תולדות לד.)³. ולכן כתיב ויגר אברהם, היינו שהיה לו צער מאבימלך, באמרו הן אמת כי ממך למדתי דבר זה, מ"מ יכול להיות שאני גדול ממך, ואף שאני תלמידך כי לפעמים התלמיד מתחכם יותר מרבו, כדאיתא בזוה"ק (וישב קצב.) ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה וחמי ליה בהוא חכמתא יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר, עד שהבטיח לו הקב"ה ואמר לו, וירש זרעך את שער אויביו, היינו שאתה וזרעך יהיו השער שכולם יהיו מוכרחים לבוא דרך זה השער לעבוד עבודת ה', כמ"ש לעיל (ענין מט) לכן נאמר כאן וישב אברהם⁴:

footnotes: ¹ דאיתא במדרש רבה (מצורע יט) כל מקום שנאמר ימים רבים הם ימים של צער. וגם מלת ויגר מורה על זה שהוא לשון פחד. עיין לעיל פרשה זו אות מט. ² עיין מי השלוח ח"ב פרשת וירא ד"ה ויהי. ³ וזה לשון קודש הזוהר חדש שם: אברהם כרה לה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה, וכיון דכרי לה אפיק מיין נבען דלא פסקן לעלמא. ⁴ סוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה בעבור.