והנה "אנכי" עמך וגו'. הענין בזה, מה זה דכתיב לעיל מיניה אני, כי אני, מורה שהאדם הוא נשלם בשלימות ולא יוכל להפסיד ממה שסיגל ואף לא להרבות הון, זה מורה מה דכתיב לעיל אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, כי הם כבר נשלמו בשלימות הבירורים, ולכן ייחד שמו עליהם. ואנכי מורה, בעת שהשי"ת מתחיל לגלות את רצונו השרשי לתוך תפיסתו של האדם, כי אות כ' מורה על דבר שאינו בשלימות עוד, והוא כמו דמיון וגוון כנגד האור שנמצא בה בעומק, כי אות הכ' הוא כ' הדמיון, וכמו שנתבאר במי השלוח (חלק א' פ' יתרו ד"ה אנכי [א]). וזהו והנה אנכי עמך, היינו אצלך אני במדרגת אנכי, כי יעקב לא היה נשלם עוד אז בפועל¹, עד היכן, עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, "אם" הוא מלשון ספק, כי כל זמן שאדם הולך מדרגא לדרגא אזי הוא בספק עוד, כי אמת הוא שיכול להרבות ולסגל הון, אך כי יוכל גם להפסיד מה שסיגל, לכן כתיב לשון ספק. עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך. היינו להמדרגה שאמרתי לך מקודם אני ה' אלהי וגו', עד אשר תבוא לזו המדרגה אהיה נקרא אצלך בבחינת אנכי²:

footnotes: ¹ כדאיתא במי השלוח ח"ב פרשת וילך ד"ה וילך: אברהם נשלם בשעת העקידה ויצחק לאחר העקדה ויעקב בנסיעתו לארץ מצרים. ² כמבואר במי השלוח ח"א פרשת וילך ד"ה לא אוכל: הנה כל זמן שלא נשלם האדם יוכל עוד להשיג ולהגיע למעלות, אך יוכל ג"כ ח"ו לאבד מה שהשיג מקודם, אבל אחר שנשלם לא יוכל עוד לאבד מה שהשיג מקודם, וג"כ לא יוכל עוד להשיג יותר