Beit Yosef, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ב) (ג) המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבה וכו' משנה בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סז.) המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה ובגמרא (שם) תנו רבנן המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימים ובית ההלפאות חנויות פתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאין פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה והא תני ר' חייא אלו ואלו אין נמכרות עמה לא קשיא הא דרוב תשמישתייהו לגו הא דרוב תשמישתייהו לבר. ופר"ש המוכר את החצר. סתם: מכר בתים. הפתוחים לחצר ובורות שיחין ומערות שבתוך הבית אע"ג דהמוכר את הבית לא מכר בורות שיחין ומערות לגבי חצר מיהא בטלי ונמכרין בכלל חצר: אבל לא את המטלטלין. תשמיש הבית שאינן קבועים כ"כ הנך דאמרן לעיל דאינן מכורים בכלל בית וכ"ש שאר מטלטלין דאינם בכלל תשמישי בית: הרי כולם מכורים. המטלטלין תשמישי בית כולם דאיקרו מטלטלי כדאמר בפ' מי שמת ולא חיטי ושערי: החיצונים. הפתוחים לחצר: ההולפאות. פר"ח קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית ובפרק קמא דשבת (דף טו:) אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול והילכך מקום חשוב בפני עצמו: חנויות הפתוחות לתוכה. שאין מוכרין אלא לבני חצר זו: שאין פתוחות לתוכה. אלא לרה"ר: הא דר' חייא. דרוב תשמישתיה לבר פתח שלצד החוץ פתוח יותר להשתמש בו מפתח הפנימי עכ"ל וכתב ה"ה בפכ"ה מה' מכירה הטעם שהבור והדות מכור בחצר ולא בבית לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקאת בהמות ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה אבל בית אינו עשוי לכביסה ולהשקאת בהמות אלא לדירה ואין תשמישן שוה מנימוקי הרשב"א ז"ל והרב ן' מיגא"ש ז"ל נתן ט"א לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך עכ"ל:
המוכר את הבית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה על הארץ וכו' משנה שם (שם:) המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל שעושין בו מלאכה ואת הבתולות אבל לא מכר את העכירים ואת הגלגל ואת הקורה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים ובגמרא שם ים טלפחא ממל מפרכתא בתולות א"ר יוחנן כלונסות של ארז שמעמידין בהם הקורה עכירים כבשי גלגל חומרתא ת"ר המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים ואת המפרדות ואת הריחים התחתונות אבל לא העליונות בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את העכירים ולא את השקין ולא את המרצופין. ופר"ש נראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הם שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטל הן כדאמרינן גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת: טלפחא. היא עריבה עגולה כעדשה: מפרכתא. אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד: כלונסות. אותן שנועצים בארץ בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח: כיבשי. נסרי' שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מיזדבני: חומרתי. ויין בלע"ז שמגלגלין בה את הקורה להעלות ולהוריד: מכר את הנסרים. אינם כיבשי דא"כ תיקשי אמתניתין אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם והיינו עקל בית הבד שקושרים בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו: יקבים. היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב: הריחים התחתונה. קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותם במפרכות ואח"כ עוצרין אותם בבית הבד: שקים ומרצופין. לשאת בהם זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקים מנוצה של עזים וכל דמיטלטל לא מזדבן. והרמב"ם פירש בפירוש המשנה ים האבן שטוחנים בתוכו הזיתים וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים למעלה בתולות הן כלונסות של ארז שמעמידין בהם את הקורה מהבד עכירין הם הנסרי' הכבדין שמכבידי' אותם (את) האמתחו' ששמים בהם הזיתים הכתושים ועליהם נתלית האבן וכובשין וגלגל שמגלגל האבן ומגביה אותה ומכביד על הזיתים הכתושים והשמן יוצא עכ"ל. וז"ל בפכ"ה מהלכות מכירה המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחני' עליה זיתים ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהם בעת טחינת הזיתים ואת היקבים ואת הכלים שנותנים בהם את הזיתים הכתושים והם המפרכות אבל לא מכר את הריחים העליונה ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהם הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין וכתב הה"מ האבן הגדולה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה ולשון ן' מיגא"ש ז"ל והוא כמו אבן ריחים בנויה ע"ג אצטבא שעליה טוחנין זיתים עכ"ל ורבינו נמשך אחר דברי הרמב"ם ז"ל בה"מ וזהו שכתב מכר את האבן הגדולה וכו': ומ"ש ואת הים שהשמן יורד לתוכו כשנעצר זהו פי' יקבים הנזכר בברייתא וכדברי הרמב"ם וי"ל ויש לתמוה עליו למה לא כתב שמכר את המפרכות אבל אין לתמוה עליו למה לא כתב שלא מכר את הכובשין ולא את הגלגל דאיכא למימר דמשמע ליה שכל זה בכלל ריחים העליונה וכן אין לתמוה עליו למה לא כתב שאם א"ל הוא וכל מה שבתוכו הכל מכור חוץ מהכובשין וגלגל וקורה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דאדרבא על הרמב"ם ז"ל יש לתמוה למה פסק כן דהא מתני' קתני דאם א"ל היא וכל מה שבתוכה עכירים וגלגל וקורה מכורים ואע"ג דברייתא קתני בין כך ובין כך לא מכר את העכירים לא הו"ל למיפסק אלא כסתם מתניתין ועוד דאפילו כברייתא לא אתי דהא ברייתא לא קתני דלא מכר אלא עכירין ואילו גלגל וקורה לא קתני וצ"ל שהרמב"ם היה גורס כן במשנה ויש קצת גילוי לזה בדברי ה"ה ז"ל וז"ל הרא"ש ת"ר המוכר את בית הבד מכר את הנסרים וכו' בין כך ובין כך לא מכר את העכירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין כך כתוב הגירסא בספרים וכן הביא רב אלפס ותמיהא לי דבמתניתין לא מיתניא הכי ומתני' היא עיקר ואם אמר בין כך ובין כך כולן מכורין עכ"ל. וכתוב בנ"י שכן פסקו רבינו חננאל ורבי' האי ז"ל וראיתי כתוב שכן נראה מדברי הרי"ף שכתבן סתם ומה שהביא ברייתא לאו משום דבעי למימר דהלכה היא אלא ללמוד ממנה אותם שנשנו בברייתא ולא נשנו במשנתינו עכ"ל: א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך והיו לו חוצה לו חנויות וכו' דברי רבי' קצרים שהו"ל לכתוב תחלה ואם אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולם מכורים וכדקתני בברייתא בגמ' וכתבה הרמב"ם בפכ"ה מה"מ כלומר ואפילו שקין ומרצופין מכורי' ואח"כ הו"ל לכתוב היו לו חוצה לו חנויות כו' והא דהיו חוצה לו חנויות שם (סח.) ההוא דא"ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הוי הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחי בהו שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורים אמר ליה אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין אלא אמר רב אשי חזינן אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא קני ואי לא לא קני. ופר"ש חנואת' חנויות למכור בו פת ויין: שטחי בהו שומשמי. לייבשן כדי לעשות שמן בבית הבד זה אבל עיקר תשמישן למכור בו פת ויין הוא: הרי כולן מכורים. ואפי' אוצרות של עצים וה"ה לחנות זה. אי אמר לו בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא והני בכלל הני מצרני קנה ואי לא לא קנה:
המוכר את המרחץ מכר המקום שמצנועין שם הנסרים וכו' משנה שם (סז.) המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הבלניות ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את אוצרות של עצים ובגמרא תנו רבנן המוכר את בית המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקמין ואת בית הספלים ואת בית הוילאות אבל לא את נסרים עצמן ולא יקמין עצמן ולא ספלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקת לו מים בימות החמה ובימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישו אני מוכר לך הרי כולם מכורים ופר"ש הנסרים שנותנים ע"ג קרקע המרחץ ועומדים עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם לחום הקרקע א"נ שלא יטנפו רגליהם ומשום דמטלטלי לא מזדבני: ספלים. לתת בהם מים לרחוץ ומטלטלין: וילאות. מסך כנגד הפתח ול"נ בגד שמסתפגין בו: מגורות מים. בריכות מים ששופכים מים למרחץ: ולא אוצרות של עצים. שהיו לחמם בהם המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהן אפי' תוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהם: בית הנסרים. בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה. את בית היקמים גרסינן בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימים בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא וי"מ יקמין סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מחברי לבית המרחץ: בין בימות החמה. שהן מועטין וסד"א ליבטלו גבי המרחץ: וכל תשמישיו. לטפויי אתא בריכות ואוצרות של עצי' דהוו תשמיש למרחץ פורתא כדמפרש לקמן שמצר לו מצרי' החיצונים והנם בתוך המצר עכ"ל:
המוכר את העיר מכר בתים וחצרות וכו' משנה שם (סח.) המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות מרחצאות שובכות בית הבדים בית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמות ועבדים הרי כולם מכורים. ופי' ר"ש בית השלחין. שחוץ לעיר וסמוכים לעיר ובגמרא מפרש מאי שלחין: אבל לא את המטלטלין. מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל דאמרו בהו לא מכרן וכ"ש חיטי ושערי. בהמה ועבדים אין נקראים מאני תשמישתיה ומאחר שאינם מכורים כ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוי מטלטלי דלא ניידי עכ"ל ותניא בגמרא אבל לא שייריה ולא בנותיה ולא חורשין המוקצין לה ביברין של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרים מאי שייריה פסקי בגי הא בגי עצמם מזדבני ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים ורמינהו היו לה בנות אין נמכרות עמה היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה ביברים של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרים עמה לא קשיא הא דנגיח קאיהי לגיו והא דנגיח קאיהי לבר והא קתני ולא את החורשין המוקצין אימא המוקצין הימנה. ופר"ש פסקי בגי. חתיכות בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בנתים: פסקי בגי הוא דלא מזדבני שהרי רחוקים ומופלגים מן העיר הא בגי עצמן הסמוכים לעיר מזדבני. ה"ג היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וכו' הרי אלו נמכרים עמה. וחלק אחד בים נמי אעיר קאי דכיון דקתני רישא היו לה בנות אין נמכרות עמה משמע בנות הוא דלא מזדבן דמופלגין מן העיר ואינן מאותה העיר ממש שהרי שם אחר יש להם אבל אם יש לעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה דהא עיר אחת היא בין הכל א"נ חלק אחד ביבשה כמו שאר העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא דנגיח קייהו לגיו פתיחתן לצד העיר נמכרין עמה אבל הך קמייתא בדנגיח קייהו לבר והקתני בהך קמייתא ולא את החורשין המוקצין לה דמשמע דנגיח קייהו לגיו ואפ"ה לא מכר אימא המוקצין הימנה ופתוחין לחוץ עכ"ל: ומ"ש רבינו שמכר השדות הידועות לה היינו דאמרינן בגמרא דבגי עצמן מזדבני בהדי עיר: ומ"ש רבינו ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור אינו מכוון שאצל לא קנה המטלטלין שבה הוה ליה לכתוב כן דאילו כפרים וביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה אפילו א"ל היא וכל מה שבתוכה אינם מכורים דהא לא קתני במתני' דאם א"ל היא וכל מה שבתוכה כולן מכורין אלא אהנך ולא אהני דלא איתנו בה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ו מהל' מכירה ודע דבהא דחלק אחד בים וחלק אחד ביבשה כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דאין נמכרים עמה ונראה שהיה גורס בברייתא כן ורבינו השמיט דינם ואיפשר דמשום דמספקא ליה איזו גירסא עיקר מש"ה השמיטם:
המוכר שדה מכר את מצריו וכל אילנות שבה והעומדים על מצריו שם אהא דתנן (דף סח:) לא מכר את החרוב המורכב ולא סדן השקמה אמרינן בגמרא (סט:) מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה ופר"ש מכאן למצרים מן התורה שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל האילנות הנטועים במצר דמצרים בכלל שדה דהכי משמע סביב כל האילנות הנטועים בקרקע המצר שהוא סביב השדה קנה אברהם: ומ"ש ואת האבנים שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח וכו' משנה שם (סח:) המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת חיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה שאינה עשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאינם לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינם לצרכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע בזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ובגמרא מאי אבנים שהם לצרכה הכא תרגימו אבני דאכפא והוא דמכסן עולא אמר אבנים הסדורות לגדר והוא דסדרן ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקים שמעמידין תחת הגפנים והוא דמוקמן ואת התבואה המחוברת לקרקע ואף על גב דמטאי למחצה ואת חיצת הקנים שפחותה מבית רובע ואף ע"ג דאלימי ואת השומירה שאינה עשויה בטיט אף על גב דלא קביעא בארעא ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אע"ג דאלימי אבל לא מכר את האבנים שאינם לצרכה דלא מחתן ולעולא דלא סדרן ולא את הקנים שבכרם שאינם לצרכם דלא מוקמן ולא את התבואה התלושה מן הקרקע אף ע"ג דצריכא לארעא ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע אף על גב דקטיני אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן לא חיצת אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה והוא דקרו לה ורדא דפלניא ולא את השומירה העשויה בטיט ואף על גב דמיחברא בארעא ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה ואף ע"ג דקטיני. ופר"ש האבנים שהם לצרכה. בגמרא מפרש ואע"ג דתשמישין המיטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו: שומירה. סוכת נוצרים: שאינה עשויה בטיט. טוחה בטיט: ואת החרוב שאינו מורכב. דהיינו בבחרותו אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטל לגבי שדה: בתולת השקמה. בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין וגדל הרבה קוצצין הענפים ובאין אחרים במקומם ונקרא סדן השקמה: לא את חיצת הקנים וכו'. שכל אלו חשובים שדה בפני עצמן והרי הוא כמי שמוכר לחברו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ואם א"ל שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דאין השדה השלישית שביניהם מכור אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות וחיצת הקנים וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובים שדה בפני עצמו: אבני דאכפי. לאחר שקצרו העמרים מניחין אותן ליבשן ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח: הסדורות בתוך השדה. לעשות גדר לשדה: והוא דמחתן. שהן מונחות בתוך השדה: קנים המחולקים. מפוצלים שמניחים תחת הגפנים כדי שיהיו הגפנים זקופים: והוא דמוקמן. והוא שזקופי' ונעוצים בקרקע: דצריכא לארעא. לשטחו בשדה לאחר קצירה לנפח התבוא' מריח הקרקע ולייבש: דקטיני. קנים דקים: לא את חיצת הקנים בלבד שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו דאינו מכור עם השדה אלא אפילו ערוגה קטנה דלא הוי בית רובע ואורחא דמילתא נקט של בשמים לפי שדרך לקרות לו שם בפני עצמו וה"ה לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו ובחיצת הקנים בלבד פירש לך שיעור דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע יש לו שם בפני עצמו ואי לא לא: אע"ג דקביעא. השומירה בקרקע כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבא ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר השדה שלא מכר את הבית דאין בית בכלל שדה אלא בכלל חצר עכ"ל: ומ"ש רבינו ואת האבנים שמניחים על העמרים שלא יפזרן הרוח והוא שהונחו פעם אחת על העמרים כך פירשו התוספות בשם ר"י מה שאמרו בגמרא והוא דמחתן והרמב"ם בפכ"ו מהלכות מכירה כתב כלשון הזה ואת האבנים שמונחין על העמרים מפני שהם לצרכה. וכתב עוד הרמב"ם בפרק הנזכר מכר את האבנים הסדורות לגדר וכתב ה"ה שטעמו מפני שפסק כשתי לשונות האמורים בגמרא דלענין הדין שניהם אמת ולא נחלקו עכ"ל ורבינו שלא כתב אלא הא דאבני דאכפא נראה שסובר דמאן דאמר אבני דאכפא ל"ל אבנים הסדורות לגדר ומאן דאמר הסדורות לגדר כ"ש אבני דאכפא ופסק כלישנא דמיקל דהמוציא מחבירו עליו הראיה: ומה שאמר רבינו ולא את הבור והגת והשובך שבה בין חרבין בין ישובין שם במשנה (עא.) ופר"ש לא את הבור שבשדה אע"פ שאמר ליה כל מה שבתוכה:
ומה שאמר וצריך המוכר ליקח לו דרך לילך לבורו ולשובכו ואם א"ל חוץ מאלו א"צ ליקח לו דרך שם במשנה צריך ליקח לו דרך דר"ע וחכמים אומרים אין צריך ומודה ר"ע בזמן שאמר ליה חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך וכבר נתבאר בסימן שקודם זה דהלכה כר"ע וכתב ה"ה בפכ"ו שהרשב"א כתב דלאילנות המשויירים א"צ דרך ור"ש כתב דאף לאילנות צריך עכ"ל. ודע דאיתא תו במתניתין מכרו לאחר ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ונתבאר בסי' שקודם זה דהלכה כר"ע ולא כתב רבינו דין זה פה לפי שסמכו על מ"ש בדין שבסי' שקודם זה: וכל אלו שאינן נמכרים בכלל בית חצר ושדה וכל הנך אחריני אם נתנם לאחר במתנה הכל בכלל וזכה המקבל בכולם לפי שנותן בעין יפה הוא נותן וכן אחין שחלקו והחזיק אחד מהם בשלו זכה בכולן וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בכולן שם במשנה וכתב הר"ן כתב ר"י בן מיגא"ש ז"ל דכי אמרינן זכה בכולן דוקא במה שהוא תוך השדה או תוך הבית כגון חרוב ובור וגת אבל במה שאינו בתוך הקרקע שנתן לו כגון יציע וחדר מכר ומתנה שוים הם דכי היכי דאינן בכלל מכר הכי נמי ליתנהו בכלל מתנה והביא ראיה לדבר וכתב ה"ה בפרק כ"ו שלדבריו הסכים הרשב"א. וכתב עוד הר"ן איכא מאן דאמר דלא עדיף מתנה ממכר אלא לדברים המחוברים בקרקע אבל בדברים התלושים כאבנים שאינן לצרכה ותבואה התלושה אע"ג דצריכא לארעא שניהם שוים אבל ר"ש כתב דאפילו בדברים התלושים זכה והביא הרמב"ן ז"ל ראיה לדבריו עד כאן לשונו. והרמב"ם ז"ל בפרק כ"ו כתב בלשון הזה כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שפירש וכתב ה"ה גם זה כתב הרשב"א שאין כלל משנתינו אלא לדברים המחוברים או לדברים הצריכים לקרקע כגון תבואה תלושה וז"ל ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע וכל דבר שלא הוצרך למתניתין להזכיר ולומר שלא מכר דפשיטא דאינן בכלל שדה ההוא ודאי לא קנה ליה מקבל מתנה עכ"ל ומכל מקום מדברי רבינו נראה שאפילו תבואה התלושה הצריכה לקרקע אינה נתונה שהרי כתב כל המחובר בדוקא והרמב"ן הכריע כדברי ר"ש ואין זה אלא במתנת קרקע אבל בספינה ויתר המטלטלין הנותן והמוכר שוים שלא נזכר זה אלא בקרקע וכן כתב רש"י ז"ל עד כאן לשונו:
כתב הרמב"ם ז"ל אף במוכר ולוקח אין כל הדברים הללו וכל כיוצא באלו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו וכו' עד סוף הסי' בפכ"ו מה"מ וכתב ה"ה זה מבואר בגמרא פ' המוכר את הבית (בבא בתרא סא.) גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה היכי דמי אילימא דקרו לבית בירה וכו' וכיוצא בזה בפ' הספינה (בבא בתרא עז:) גבי צמד בקר וכן שנינו בתוספתא בד"א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה עכ"ל: