המביא גט ממדינת הים שצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ וכו' משנה בספ"ב דיבמות (דף כה:) המביא גט ממדינת הים ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ובגמרא (שם) טעמא דממדינת הים דעליה קא סמכינן אבל מא"י דלאו עליה קא סמכינן כלומר דבא"י אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ישא את אשתו ואמאי דתנן הרגתיו לא ישא את אשתו אמרינן בגמרא הוא ניהו דלא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרינן רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע כדרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ודע דהיינו דוקא בעד אחד המעיד אבל אם היו ב' עדים מעידים מותר אחד מהם לישא אותה שאין שנים מצויים לחטוא בשביל אחד כדאיתא בירושלמי וכתבו הרי"ף בפרק הנזכר אצל החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה לא ישאנה וכן מפורש בדברי הרמב"ם בפ"י מה' גירושין שכתב וז"ל העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה ונשאת על פיוהרי זה לא ישאנה וכ"כ בתוס' והר"ן בפ"ב דכתובות והא דתנן הרגנוהו לא ששנים מעידים כן אלא כלומר שהרגו עם אנשים הרבה:

ומ"ש ואם כנס לא יוציא שם מסקנא דגמרא אליבא דרב אשי (דף כה:) ויתבאר בסמוך: ב"ה כתב רבינו בסי' קפ"א בשם תשובת הרא"ש ז"ל שאע"פ שיש עדים המכירים חתימת הגט אם לא היו במעמד נתינת גט צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואסורה לו:

אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאת לפני החכם להתירה וכו' משנה (שם) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ובגמרא אוקימנא מתניתין דקתני החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה לא ישאנה ביחיד מומחה דקי"ל דמצי מיפר וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד כ' רבי' ירוחם בשם הרמ"ה דוקא אסרה אבל אם התירה על בעלה וגירשה מותר לישא אותה החכם ואפילו התירה יחיד ואפילו הדיוט:

ומ"ש ואם כנס לא יוציא מסקנא דגמרא שם אליבא דרב אשי וכתבו הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין על שליח שהביא גט ועד המעיד שמת בעל וחכם שאסר את האשה בנדר על בעלה וכתב הרב המגיד כן פירש רש"י דהא דאמרינן אם כנס לא יוציא אכולהו קאי וכן דעת רב אחא וגם הרמב"ן בטל דעתו שהיה סבור שעד המעיד לאשה אפילו כנס מוציא והסכים לדעת הראשונים והרשב"א ז"ל מחמיר בדין העד: וכתב עוד ויש בירושלמי בזה נסחאות חלוקות האחת היא קדש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו וזהו הנוסחא שכתב הרמב"ן אבל הרשב"א מצא נסחא אחרת קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו ופירש הוא ז"ל אמרו לו וכנס אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו עוד בירושלמי גירש מהו שיחזור אם אומר את כן לא נמצא מוציא לעז על בנה פירוש אם אתה אוסרה להחזירה נמצא מוציא לעז על בניה וכ"כ הוא ז"ל ונראה שהיה לה בנים מכניסה ראשונה לפי הירושלמי הזה עכ"ל ותשובת הרשב"א בזה באורך כתבתי בסימן שקודם זה וכתבתי בסוף סימן י' כל זה כתב רבינו בסימן קמ"א בשם הרא"ש דכל היכא שהתרו בו ועבר וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה ועיין שם:

וכל אלו שאסורים לישא משום חשד וכו' מותרת לינשא להם וכו'. פ"ב דיבמות (דף כו.) במשנה וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרת לינשא להם ובגמרר. מתו אין נתגרשו לא והתניא אפילו נתגרשו ל"ק הא דהואי קטטה הא דלא הואי קטטה ואבע"א הא והא דלא הואי קטטה הא דארגיל הוא הא דארגילה היא: ופרש"י נתגרשו לא. וע"י שנתן עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו: הא. דקתני אפילו נתגרשו כגון דה"ל קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת: הא. דקתני נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה שהוא התחיל להקניט את אשתו והא דקתני אפילו נתגרשו בדארגילה היא קטטה שהיא הקניטרו תתלה וכתב הרמב"ם כלישנא בתרא וכך הם דברי רבינו כתב נמוקי יוסף וכולן שהיו להם נשים ומתו לאחר זמן מותרות לינשא לו שהרי בשעה שהעיד העד או שאסרה החכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין ומיהו אם היתה חולנית כשהעיד חיישינן וכן משמע בירושלמי ע"כ [%א] ודע דאיתא תו במתניתין וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות לינשא להם ופסקה הרמב"ם בפרק הנזכר ואיני יודע למה השמיטה רבינו:

ומ"ש כולן מותרות לקרובותיהם וכו' שם במשנה: