הגט כשר בכל כתב ובכל לשון שיכתבנו וכו' משנה בהמגרש (ד' פז:) גט שכתבו עברית ועידיו יונית יונית ועידיו עברית כשר ובפ' המביא תנין (דף יט.) גמרא בכל כותבין בדיו בסם וכו' אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי ואלא מאי קמ"ל דכל לשון כשר תנינא גט שכתבו עברית ועידיו יונית וכולי וכתב הרמב"ם בפ"ד אבל אם היה מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחרת פסול וכתבו רבי' בסימן ק"ל ולענין לכתוב הגט בשאר כתיבות שלנו זולת כתב אשורי יש חילוק בין הפוסקים שבתרומת הדשן סי' ר"ל כתב בשם א"ז וצריך לכתוב כתיבה גסה ולא משיי"ט אפילו קוצו של יו"ד מעכב וגם בכלבו כתב וצריך שיהיה מכתיבה גסה דבעינן כתיבה תמה עכ"ל ומשמע דלכתב אשורית קרי כתיבה גסה לפי שאין דרך לכותבו כתיבה דקה ותדע דהא תלי טעמא משום דבעינן כתיבה תמה ואם איתא כתב דק תם ושלם הוא כמו הגס אלא ודאי אכתב אשורי קפיד דכל שאינו אשורי אינה כתיבה תמה ואפי' קוצו של יו"ד מעכב והרא"ש בתשובות כלל מ"ה כתב גט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת פוסלות בארצנו אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו עד כאן לשונו והרשב"א כ' בתשובה סי' אלף קצ"ה אלף ר"ך ותשע"ט וז"ל ולענין כתיבת משא"ט כל כתב וכל לשון כשר בגיטין ואף לכתחלה ובהדיא תנינן גט שכתבו עברית ועידיו יונית יונית ועידיו עברית כשר ויונית לאו דוקא דהוא הדין לשאר הלשונות וכדאיתא בפרק המביא תנין האי שטר פרסאה דחתימי עליה ישראל מגבינן ביה וכו' א"ה מאי קמ"ל דכל לשון כשר תנינא גט שכתבו עברית ועידיו יונית וכו' מהו דתימא ה"מ לגבי גיטין אבל בעלמא לא קמ"ל אלמא אפי' פרסי כשר ובהדיא תניא בתוספתא גט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו ה' עדים בה' לשונות כשר ואע"פ שהרמב"ם והראב"ד גורסים פסול מ"מ לא פסלוהו אלא בכתוב בו ממש ה' לשונות ועידיו בה' לשונות הא באחד מהלשונות כשר עכ"ל וכיוצא בזה כתוב בתשובות להרמב"ן סימן קכ"ב ומהרי"ק כתב בשורש ע"א דברי תשובת הרשב"א ורבי' ירוחם ג"כ כתב בשם תשובת הרמב"ם שלקדושת הכתב אשורי לא נהגו בו להשתמש בדברי חול ור"י הלוי מנע מלכתוב הגט בכתיבה תלויה מאד כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה אשורית כס"ת וגם זה עיכב על ידם מפני שיבא לידי זלזול והנהיג לכתוב בכתב אחר הנקרא בערבי מדבדב עכ"ל ושמעתי שיש מגמגמים על גט הכתוב בכתב פרובינצא"ל משום דלא מיקרי כתב ואף המתירים לכתוב בכתב שאינו אשורי לא התירו אלא בכתב משקיי"ט שהוא הנקרא אצל הספרדים משק"י שהוא דומה לכתב אשורי אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי והוא עצמו אינו קרוי כתב אלא שבדו ההדיוטות מלבם לכ"ע אין כותבין הגט בו ואם כתבו הגט פסול ואינו מחוור בעיני דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבינן ושטרות וספרים ודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם דע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא הא לאו הכי לא הוי פסיל ליה משום שאינו כתב וא"כ כתיבת פרובינצא"ל שאינו כתיבה תלויה פשיטא דכותבים בו לכתחלה לדברי ר"י הלוי ואיפשר שזהו כתב מדבדב שהנהיג לכתוב בו וכן מצאתי בא"ח שפי' מדבדב מש"ק ואפילו אם כתב הגט בכתב הנקרא מידיאליטר או מועלא"ק כשר אלא שלכתחלה אין כותבין בהם כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וכמו שעיכב הר"י הלוי מלכתוב בכתיבה תלויה והיא הנקראת מעלאק כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וצ"ל שמשקיי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל אלא שבמקומו קורין אותו משקיי"ט. ועוד אני אומר שאם באנו לחלק בין כתב הדומה לאשורי לשאינו דומה לו איפכא הוא דאיכא לפלוגי ולומר שאין לכתוב הגט בכתב שדומה לאשורי כגון כתב שאנו קורין משק"י דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון כתב אשורי ממש ואפילו קוצו של יו"ד מעכב אבל כל שאינו דומה לכתב אשורי כתב בפני עצמו הוא ולא גרע מכתב העכו"ם וכמו שכתבתי ואיפשר שגם א"ז והכלבו מודו בהכי ולא אמרו שלא לכתוב משקיי"ט אלא בכתב שאנו קורין משק"י שדומה לאשורי אבל בכתב פרובינצא"ל שאינו דומה מודו דכותבין גם דברי הרא"ש בתשובה איפשר לפרש כן ודיקא נמי דכתב גט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת כלומר אלא נכתב בכתיבה אשורית שאינה מרובעת והיינו כתב הנקרא משק"י אבל בכתב פרובינצא"ל לכ"ע כותבין אבל באמת פשט דברי הרא"ש אין מורין כן אלא שכל שלא נכתב בכתב אשורי מרובעת היו פוסלין בארצנו ל"ש משק"י ל"ש פרובינצא"ל ומכל מקום חומרא בעלמא הוא שהיו מחמירים ולא מדינא דאל"כ אפילו במקום עיגון לא הוה ליה למישרי ולפי מנהגם משמע דה"ה בגט כתוב בכתב העכו"ם היו פוסלין דבכלל שאינו כתוב בכתיבה אשורית מרובעת הוא ומפי מהרי"ן שושא"ן שמעתי דברי המגמגמים האלה ושהוא נחלק עליהם והורה דלכתחלה כותבין גט בכתב פרובינצא"ל ושעשה מעשה כן ונ"ל שהפריז על מדותיו לכתוב כן לכתחלה דמיחש מיהא בעי לדברי הרא"ש וא"ז והכלבו שלא לכתוב גט לכתחלה אלא בכתיבה אשורית מרובעת ודע דאיכא למירמי תשובה זו דהרא"ש שפוסל בשאינו כתוב בכתיבה אשורית אתשובה אחרת שכתב בכלל הנזכר שאם כתב וישראל אל"ף למ"ד ביחד דכשר דכיון דתינוק קורהו באלף למד וההיא ודאי לאו כתב אשורי הוא וצריך לחלק בין כשכל הגט כתוב בכתב שאינו אשורי להיכא דכולו כתוב אשורי זולת תיבה אחת או אות אחת לבד אי נמי שאני התם שכתב שאינו אשורי היה בטופס בתיבה שאפי' חסרה כולה לית לן בה ואע"פ דהרא"ש לא הזכיר טעם זה מ"מ טעם פשוט הוא אבל אם היה בתורף שמא היה מצריך אחר לכתחילה היכא דאפשר וצ"ע :

וצריך שיכתוב בו ודין דיהוי ליכי מינאי וכו' גט פטורין וכו' בפרק המגרש (גיטין פה.) תנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י אומר ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך לאתנסבא לכל גבר דתצביין ובגמרא במאי קמיפלגי רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ואע"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה ורבי יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מילתא דבהאי גיטא מגרש לה אבל לא כתב לה ודין אמרינן בדיבור גרשה ושטר ראיה בעלמא הוא: וכתבו התוס' דבריש נדרים (ה:) משמע דפליגי במינאי דלרבנן הויין ידים ואע"ג דלא כתיב מינאי מגורשת דאין אדם מגרש אשת חבירו ואור"י דבתרוייהו פליגי וכן כתבו הרא"ש והר"ן בריש נדרים וגרסינן תו בגמרא איבעיא להו בעינן ודין או לא בעינן ודין ת"ש דאתקין רבא איך פלניא בר פלניא פטר ותריך וכו' ואילו ודין לא קאמר ולטעמיה כולהו מי קאמר כלומר כל שאר הדברים הנכתבים בגט כגון דתיהויין וכו' מי הזכירם בתקנה זו אלא בעינן ה"נ והרי"ף והרא"ש כתבו בעיא זו ומאי שנאמר עליה אלמא דס"ל דבעינן ודין דכיון דבעיין לא איפשיטא א"כ מספקא לן אי הלכה כרבי יהודה ומספיקא בעינן למיכתב ודין וכן דעת הרשב"א וכתב הר"ן בריש קידושין דלהרי"ף לא בעינן מינאי דנהי דק"ל בודין כר"י במינאי לא קי"ל כוותיה כדמשמע בריש נדרים וכתב הר"ן בהמגרש דאיכא מאן דאמר דבעינן ודין ובעינן מינאי כרבי יהודה אבל הרמב"ם בפ"א מהלכות גירושין כתב גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם נראה שהוא פוסל כרבנן לגמרי ואע"פ שכתב ודין בטופס הגט שכתב בפ"ד אין הוכחה משם דבעי ליה לעיכובא ואין זה מחוור. ורבינו משמע ליה דלהרא"ש בעינן מינאי נמי כיון שלא פירש אלא כתב הבעיא ומה שנאמר עליה סתם משמע דאי קי"ל כר' יהודה בכל מה שאמר בהאי מתני' קי"ל כותיה וכי היכי דבעינן ודין מספיקא הכי נמי בעינן מינאי וכתב עוד הר"ן ומסתבר דצריך לכתוב ודין בראש הגט או בסופו כדי שיהא מוכיח דאכולה מילתא קאי:

בשלישי ברביעי בחמישי מליאים יו"ד וכו' כ"כ בספר מצות קטן והל' הגט דמרדכי והגהות פ"ד והרא"ש בסדר כתיבת הגט שכתב בסוף גיטין ורבינו ירוחם בסוף ח"ב וכתב הכלבו יום ראשון יכתוב באחד בשבת:

כתב ה"ר פרץ ביום ר"ח יכתוב ביום אחד לירח פלוני וכו' עד לירח אדר שני הכל כתוב בספרים הנזכר זולתי הרא"ש ורבינו ירוחם שלא כתבו אלא דין אם ר"ח שני ימים ומ"מ אם מזכירין קודם המנין הגדול או הקטן יש חילוק ביניהם דמלשון סמ"ק משמע דבין מימים בין משנים מעשרים ואילך יכתוב המנין הגדול קודם ובהגהות מרדכי דסוף גיטין כתוב והימים יכתוב מנין הקטן קודם עד שיגיע לעשרים ומכאן ואילך המנין הגדול קודם ולא ביאר בשנים אי זה יכתוב קודם ומדברי הכלבו נראה דבין בימים בין בשנים מנין המועט קודם ומדברי רבינו נראה דבימים מנין המועט קודם ובשנים מנין המרובה קודם ונ"ל שאין קפידא בדבר כדאמרינן ביומא (נה.) :

והיכא דר"ח ב' ימים כל הספרים הנז' כתבו כמו שכתב רבינו והר"ן כתב בפרק קונם יין מהא שמעינן דבשטרות נמי כשהוא כותב ביום החדש הא' כותב בחדש פלוני ואינו כותב ע"ש חדש שעבר ואם עשה כן השטר מוקדם ופסול שהשטר נעשה בחדש השני ויאמרו שקודם לכן נעשה שאין יום ראשון של חדש ב' נקרא ע"ש החדש שעבר בל' בני אדם וביום החדש השני כותב ביום שני לחדש פלוני ומחרתו יום ג' ואם יכתוב יום ב' יפסל משום מוקדם מיהו כתב הרשב"א בשם התוס' דבגיטין צריך לכתוב ביום ל' לחדש תשרי שהוא ר"ח מרחשוון כדי להחמיר עכ"ל. והרשב"א כתב בתשובה בשטרות דעלמא מונין מיום א' כדמוכח פרק קונם (ס:) משום דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובני אדם ריש ירחא קרו ליה ושטרות דעלמא כנדרים דמו וכדמוכח בשילהי ההיא פירקא דכאן וכאן הולכין אחר לשון בני אדם ועוד דאפי' ת"ל דמיום ב' מנינן ה"ל מאוחר והמאוחרים כשרים אבל בגיטין שהמאוחרים פסולין יש לחוש לכל חדש שהוא ב' ימים לכתוב בכך וכך ימים ליום החדש הא' עכ"ל ובתשובה אחרת כתב כלשון הזה ששאלת מה שהנהגתי לכתוב מיום א' ע"פ ר"ת ואם סמכתי על ההיא דפ' קונם יין דריש ירחא קרו ליה. תשובה כן באמת עליה סמכתי ועל דברי ר"ת ולדבריו הועלנו הרבה שכשאנו כותבין סתם מיום א' הבא לטעות ולחשוב מיום שני ה"ל מאוחר והמאוחרים כשרים אבל אם אנו כותבין סתם מיום ב' כמנין המועדות מי שיטעה ויחשוב מיום א' ה"ל מוקדם ופסול ולפיכך לענין גיטין שאני מסתפק מתוך ההלכה שהמאוחרים פסולין כמו המוקדמים הנהגתי לכתוב כך וכך ליום החדש הראשון של חדש פלוני וכו' ע"כ אבל הרא"ש כתב בפסקיו כמו שכתב רבינו וכן נהגו העולם ובתשובה כלל ע"ה כתב ואם יכתבנו ביום החדש הא' נהגו בארצנו לכתוב ביום ראשון לחדש אייר שהוא יום ל' לחדש ניסן נראה שאין קפידא אם הזכיר תחלה חדש שעבר או חדש הבא ואם כתב ביום ר"ח ולא כתב ביום ל' לחדש שעבר נראה מדברי התוס' והרא"ש פ' קונם יין שהוא כשר שכתבו שבכתובות ובשטרות כותבין ביום ר"ח ואין צריך לכתוב ביום ל' לחדש שעבר שהוא ר"ח פלוני. ויש מחמירין לכתוב בגיטין יום ל' לחדש פלוני שהוא ר"ח פלוני וכיון שאינו אלא חומרא בעלמא נראה דלא מיפסל אי לא כתביה. וכתבו סמ"ק וכל בו והל' גט דמרדכי והגהות פ"ד שנראה למהר"ף למנוע מלכתוב אז באותו יום גט ולדחות המעשה עד למחרת שלא להכניס ראשו בשום נדנוד ספק וחומרא יתירה וראיתי נוהגים שלא לחוש לה:

ואם כתב אדר סתם נראה דבאדר ראשון כשר ובאדר ב' פסול דאדר סתם אדר ראשון משמע וה"ל מוקדם ופסול דתניא פרק קונם יין (נדרים סג.) אדר ראשון כותב אדר א' אדר ב' כותב סתם דר"מ רבי יהודה אומר אדר א' כותב סתם אדר ב' כותב אדר ב' וכתב הרא"ש והלכה כרבי יהודה וכן פסק הר"ן וכתב הילכך מי שעומד באדר ב' וכותב אדר סתם השטר מוקדם ופסול דסתם אדר א' משמע הילכך צריך הוא שיכתוב בחדש אדר ב' ובאדר א' כותב אדר סתם בין בגיטין בין בשטרות עכ"ל אבל מדברי הרמב"ם פ"י מהל' נדרים נראה שפסק כר"מ :

כתב א"א ז"ל ראיתי בנוסח טופס הגט של הרי"ף שכתוב בו איך אנא פלוני וכו' דברי הרא"ש הם בסדר כתיבת הגט ונתינתו שכתב בסוף גיטין ובטופס הרמב"ם כתוב איך וגם לאתריהון דאבהתיכי כמו בטופס הרי"ף אבל בטופס שנדפס בסמ"ג אין כתוב איך ונוסח הגט שכתב הרא"ש בפסקים ובתשובת כנוסח גט שכתב כאן רבינו שאין כתוב בו איך וכתוב בו ולאתריהון דאבהתיכי ונ"ל הטעם שבנוסח גט שבזמנו היו כותבין לאתריהון דאבהתיכי וכדמשמע בכלל מ"ה שאלו לו על גט שאין כתוב בו ולאתריהון דאבהתיכי אם יפסל בכך ולפיכך תמה על מה נהגו לכתבו ומ"מ לא רצה למוחקו מהטופס כיון שנהגו לכתבו אבל איך לא נהגו בזמנו לכתבו ולפיכך כתב אע"פ שהרי"ף כתב המנהג כשר הוא שאין כותבין אותו וכתב הר"ן בהמגרש שבקצת נוסחי ההלכות כתוב איך אנא פלוני בר פלוני דממתא פלוני וכל שום אוחרן וחניכא דאית לי ולאהבתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי וכ"כ בנוסח הגט שכ' הרמב"ם בפ"ד אלמא ס"ל דצריך למכתב וכל שום בשמא דאביה כשם שצריך בשמו ולפיכך היה הוא מיהודה ואביו מגליל צריך לכתוב אנא פלוני דמיהודה בר פלוני דמגליל אבל הרמב"ן העיד שראה נוסחא ישנה של הרי"ף מוגהת מכתב ידו ואין כתוב בה אלא אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי דממתא פלוני וכן בשם של"ה עכ"ל. ונוסחת הרי"ף שבידינו הוא כנוסחא שהעיד עליה הרמב"ן:

ועל מ"ש שאין לשון איך נופל על הלשון וכו' דברי טעם הם ותמהני על מאי דמשמע בגמרא שהיו כותבין איך דגרסינן בהמגרש (פה.) גבי הא דאיבעיא לן אי בעינן ודין ת"ש דאתקין רבא בגיטין איך פלוני בר פלוני פטר ותריך:

ולא יכתוב ודין מלא וכו' מימרא דאביי בפרק המגרש (שם) ופירש"י דאי כתב ודין ביו"ד משמע דין הוא שאגרשיך אבל אם אינו דין עלי שאגרשיך לא תתגרשי והרמב"ם כתב בפ"ד שמא יקרא הקורא כלומר משפט יהא ביני ובינך כלומר ונמצא מתבטל משמעות דודין. ואגרת פירש"י דאי כתיב איגרת ביו"ד משמע איגרא לשון גג והרמב"ם כתב בפ"ד דאיגרת הוה משמע אם זינתה והתוס' כתבו שבתיקון של רבינו יוסף כתוב ולא ליכתוב אגרת בלא וי"ו דמשמע אגרת בעלמא שאדם שולח לחבירו אלא ואגרת דמשמע דקאי אגיט' אודין דלעיל:

ודתהוייין ודתצבייין כל אחד בג' יודין במימרא דאביי שהזכרתי ופירש"י ג' יודין רצופין דליקרי די תיהוייין דאי לא שדי ביה אלא תרי מתקרי די תיהויין נשי דעלמא וכן דתצביין והרמב"ם כתב בפ"ד שאיפשר להשמע שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות. וכתבו התוס' שר"י ראה בתיקון גיטין הקדמונים דה' יודי"ן צריכי ג' יודין ביחד בסוף התיבה ואחר הדלי"ת ואחר התי"ו וכ"כ בתיקון שטרות של ר"י ט"ע ודי תיהוייין ב' תיבות ודי במקום אשר וכתב הרא"ש ונראה לי דבמקום שנהגו לכתוב דתצבייין אין קפידא דאם אין הדלי"ת במקום אשר תהיה במקום שי"ן שתהיי שתרצי וגם על היו"ד שבין תי"ו לה"א אין להקפיד עכ"ל. וגם בתשובה כלל מ"ו כתב כן וכ"כ במרדכי פרק המגרש בשם ריצב"א שבדק בכמה תרגומים ולא היה יו"ד בין תי"ו לה"א וכתב עוד ומה שאין יו"ד בין תי"ו לצד"י גם בזה אין לחוש כי אינה ראויה להיות כלל כמו שאינה ראויה בעברי שלנו תרצי עכ"ל כתב בעיטור מאמר שביעי דאי כתב ביה דתיהוי את רשאי למהך וכו' טפי עדיף מלישנא די תהוייין וכתבוהו הרשב"א והר"ן ז"ל בהמגרש אהא דאמר אביי דליכתוב די תהוייין בג' יודי"ן:

ולורכיה לוי"ו דתרוכין מימרא דאביי בפרק המגרש (שם) ופירש"י דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו"ד משמע ספר תרוכין גרושות דעלמא ואגרת שבוקין נשים עזובות דעלמא ולא שלה הוא ואי לא מאריך וי"ו דוכדו משמע וכדי כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי נסבא והרמב"ם כתב בפ"ד דוכדי משמע בתנאי זה אפטור אותך וכן תריכין שביקין משמע שהוא אומר לה שהיא שבקה וגרשה אותו:

ולאו דוקא לורכיה טפי משאר ווי"ן כן כתבו שם התוס' והרא"ש וכ"כ ה"ה בפ"ד בשם הרשב"א ושכן נראה דעת הרמב"ם וכ"כ הרשב"א והר"ן וכתבו עוד ועכשיו נהגו להאריכן ממש וכשר הדבר כדי שלא יבאו לידי קיצור :

ויכתוב תרוכין שבוקין חסירי יו"ד ראשונה כ"כ הרא"ש שם וז"ל והא דלא קאמר לוי"ו דפיטורין דלאו כי רוכלא ליזיל וליתני משמע שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין דאי כתב בהן יו"ד ליכא למיטעי כלל דתירוכין ושיבוקין לאו כלום הוא אבל בפיטורין נראה שצריך לכתוב יו"ד בין פ"א לט' כדמשמע בהתקבל (סה:) והשתא ניחא דלא חשיב הכא וי"ו דפיטורין עכ"ל ואח"כ בסדר כתיבת הגט כתב ויכתוב תרוכין ושבוקין חסירי יו"ד ראשונה אבל פיטורין יכתוב מלא בב' יודי"ן וכ"כ רבינו ירוחם בח"ב בשם התוס' והכלבו כתב ויש כותבין תירוכין שיבוקין פיטורין בשני יודי"ן אך בטופס שנחתם בו רבי יחיאל כולם ביו"ד האחרונה בלבד וכן אומר הר"פ וכ"כ בסמ"ג שאין יו"ד גם אחר הפ"א :

ולמהך חסר יו"ד מימרא דאביי פרק המגרש ולא ליכתוב לימהך דמשמע לי מהך ופירש"י לי תהיה מספר הזה ואילך: ומ"ש ויזהר יפה ברגל של ה"א וכו' גם זה שם מימרא דאביי ולא ליכתוב למחך דמשמע כי חוכא והרמב"ם בפ"ד כתב לא לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך כלומר לי שחוק ונ"ל שטעות סופרים הוא דמה ענין כתיבת לימהך ביו"ד ללשון שחוק לכנ"ל להגיה ולא ליכתוב לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך וכן ירחיק רגל הה"א מגגה שמא יקרא למחך ומ"ש וכן בכל ההי"ן צריך ליזהר כ"כ הרא"ש בסדר הגט שכתב בסוף גיטין וכ"כ בסמ"ק שרגלי הקופי"ן וההי"ן צריך להרחיקם מהגג וה"א דלמהך צריך להרחיקה יותר וכתב בעל תרומת הדשן בסימן ר"ל שנראה לפרש דברי הרא"ש שכתב דבה"א דלמהך צריך ליזהר יותר שר"ל יזהר שירחיקנה יותר והתוס' כתבו דשמא אין צריך להרחיק אלא שלא יתחבר בגגה ונהגו להרחיק מיהו אין לפסול אם לא הרחיק יותר מדאי עכ"ל ואיפשר לפרש דברי הרא"ש שאין צריך להרחיק רגל ה"א זו משאר רגלי ההי"ן דומיא דווי"ן שאין צריך להאריכן אלא שיש ליזהר בזו יותר מכל האחרות מפני שבזו משתנה המשמעות ונפסל הגט מה שאין כן בההי"ן אחרות שאע"פ שיהיה מחובר אין המשמעות משתנה ולפיכך אין הגט נפסל בכך דהאי יותר לאו אשיעור הרחקה קאי אלא אזהירות ומדברי בעל תרומת הדשן בסי' הנזכר משמע שהוא סובר דלהרא"ש אם נדבקו רגלי ההי"ן הגט פסול אבל מהרי"ק כתב בשורש ע"א שאם תינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותה כתקנה היכא דאיכא למיחש לעיגון כשר ושהדבר הגון להפריד בסכין ובשורש צ"ח כתב דלכתחלה לא מהני הפרדת סכין וכן ראיתי כל רבותינו נוהגים להכתיב גט אחר כל זמן שאות אחת נוגעת שלא כמשפט אפי' כמלא נימא ולא ראיתי מעולם מי שהיקל בזה לכתחלה עכ"ל. ותשובה זו דשורש צ"ח הוא בודאי היכא דליכא למיחש לעיגון אבל היכא דאיכא למיחש לעיגון אע"ג שעדיין לא ניתן חשיב כדיעבד וכמו שכתב בתשובה דשורש ע"א. והר"ש בר צמח כתב בתשובה תליית קופי"ן וההי"ן וטשטושין אין פוסלין את הגט כל זמן דתינוק דלא חכים ולא טפש יכול לקרותו וז"ל הר"ש בנו הקופי"ן כשרות בלא תליה וההי"הין אם תינוק קורא אותם חי"ת בתורף הגט יש לפוסלו אבל בטופס הגט אינו נפסל בכך שאפי' לא נכתבה אותה תיבה אין חוששין לה: וכתב עוד אם שתי תיבות נקראות כאחד לתינוק גם בזה יש לחלק בין תורף לטופס:

ולא ליכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא שם במימרא דאביי שהזכרתי ופירש"י שאם יכתוב באלף שמא ירחיק לא מן יתנסבא ומשמע לא יתנסבא לא תינשא:

כתב הרמב"ם וע"ד זה צריך ליזהר וכו' בפ"ד כתב כן ודברים ברורים הם:

כתב הר"פ לא ימחא באלף בדבר זה אין הכל שוים שבטופס הגט דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתוב בה' ומתשובה שכתב רבינו בסמוך בשם הרא"ש מוכיח בהדיא דלכתחלה יש לכתבו בה' ואם נכתב באל"ף כל שעדיין לא בא לידה צריך לכתוב גט אחר שיהיה כתוב לא ימחה בה"א וכלבו כתוב שרבינו יחיאל כתבו בה"א ומ"מ כתב שלא נהגו כן. וכתוב בהל' הגט דמרדכי ימחה יש כותבין בה"א ויש כותבין באל"ף וכן הוא פסוק בדניאל באל"ף ובטופס הגט דסמ"ג כתוב באל"ף וכן בס' התרומה והכלבו כתב ימחא באל"ף לשון מחאה וכ"כ הר"פ בשם רבי יקר והאורבלי אומר דשני מקומות הוא בדניאל אחד באל"ף ואחד בה"א לפיכך אין חששא ומהרי"ק בשורש קס"ב הסכים שיש לכתבו באל"ף שכן הוא בלשון ארמי והפריז על מדותיו נגד המגמגמים על זה ובנוסח גט דעיטור מצאתי בה"א ומ"מ תימה גדול בעיני שכתב רבי' סברת הר"פ בסתם כאילו אין חולק עליו דמשמע דהכי סבירא ליה ואח"כ הביא תשובת הרא"ש שצריך לכתבו בה"א וגם בנוסח שכתב כתוב בה"א והתימה ממהרי"ק שכתב בשורש קס"ב וכן בספר אבן העזר כתב כן בשם רבינו פרץ משמע דכן ס"ל שהרי לא הביא שום חולק עכ"ל ונעלמה מעיניו תשובת הרא"ש שכתב בסמוך שסובר שצריך לכותבו בה"א ואין לומר שהיא כתובה אצלנו בטעות וכך יש לגרוס באותה תשובה ומ"ש לא ימחה בה"א אם בא הגט לידה אין לפסלו בכך וכמו שמצאתי כתוב בנוסחא אחרת דא"כ היתה כתובה אצלו ה"ל לסייע עצמו מתשובה זו אלא ודאי כיון שראה דברי ה"ר פרץ סתם בלא שום חולק לא אסיק אדעתיה שיבא אח"כ שום חולק עליו ואגב ריהטא לא שפיל לסיפא דלישניה דרבינו. והנ"ל בדעת רבינו שיש לכתבו בה"א וכמ"ש בטופס שלו וכמ"ש הרא"ש בהדיא בתשובה וכמ"ש בנסחאות שלנו כי אותה נסחא שמצאתי משובשת היא והגהת שום תלמיד הוא שהרגיש בסתירת רבינו בדבריו דזימנין משמע דפוסק כהר"פ וזימנין פוסק דלא כותיה ולכן הגיה תשובת הרא"ש בענין שתסכים לדברי הר"פ ולא נזכר להגיה טופסי הגט דהרא"ש ורבינו שכתוב בהם בה"א ואע"פ שהוא סובר שיש לכתבו בה"א כדברי הרא"ש עכ"ז לא נמנע מלכתוב דברי הר"פ שהם הפך זה שכן דרכו לכתוב כל הסברות ומה שלא כתב תשובת הרא"ש בסמוך לדברי ה"ר פרץ לפי שרצה לכתוב כל תשובת הרא"ש ביחד וסמך על המעיין שיעיין כל הסי' כנ"ל לדעת רבינו ומ"מ לענין מעשה לכתחלה יש לכתבו באל"ף דהכי נהוג עלמא ואם לא כתבו באל"ף אין לפוסלו בשביל כך ואע"פ שעדיין לא ניתן הדעת נותן שינתן מיהו משום מהיות טוב וכו' אם איפשר להכתיב אחר שיהיה כתוב באל"ף שפיר דמי אבל אם ניתן לה כבר אין לחוש וכעין שכתב הרא"ש לפי סברתו:

וצריך שלא יהא בשיטה אחרונה לא ספר תרוכין וכו' זה נזכר בתוס' והרא"ש בריש גט פשוט (בבא בתרא קסב.) וכתבו כן בעל התרומות והלכות גט דמרדכי וסמ"ג והטעם משום דמספקא לן אי בעינן למיכתב ודן דיהוי ליכי וכו' ושמא צריך לכותבו וא"כ דבר עיקר הוא ואמרינן בריש גט פשוט דאין למדין משיטה אחרונה וז"ל סמ"ג במסקנת דבריו וסוף הדבר נכון לכתוב ספר תרוכין קודם שיטה אחרונה וסיום הגט ואגרת שבוקין וגט פיטורין דליהוי כמו חוזר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ולא יסיים שיטה אחרונה באמצע שיטה אלא ימלאנה באותיות ארוכות פן יחתמו העדים בחצי השיטה שנשארת חלק ושוב לא נלמד משיטה שניה שעל החתימה שמאחר שהיא סמוכה לעדים יש לחוש שהוסיפה בעל השטר בין העדים לכתב ונמצא שבטלת ודן דיהוי ליכי וכו' שכתוב באותה שיטה וגם אין תקנה להחתי' העדים תחת הכתב של חצי השיטה האחרונה שיש לחוש שמא תמלא ממה שתרצה חצי השיטה חלק ותוסיף עוד שיטה שלימה בין העדים לכתב וילמדו מחצי שיטה שהוסיפה שהוא קודם האחרונה וכו' ורבינו שמשון כתב עכשיו שאנו נוהגים לכתוב שריר וקיים בכל השטרות אין לחוש אם מסיים בחצי שיטה אבל בגיטין נוהג רבינו לכתוב כדת משה וישראל בסוף השיטה כי שמא אין חשוב כשריר וקיים עכ"ל וקרוב לזה כתוב בה' הגט דמרדכי גם רבינו ירוחם כתב בח"ב לשון התוס' דריש גט פשוט ואח"כ כתב ומנהג יפה הוא לפ"ז לכתוב כדת משה וישראל ולא יותר בשיטה אחרונה גם הר"ן בפ"ק דגיטין גמרא כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם וכו' דאיכא מ"ד שאין צריך לחזור מענינו של שטר בגיטי נשים שהרי כותבין בו כדת משה וישראל והוא במקום שריר וקיים דשטר ודעת ר"ת שאין למדין משיטה אחרונה אפי' בגיטי נשים ולפיכך צריך שיהיו סופרי הדיינין זהירין שלא לכתוב בשיטה אחרונה אלא כדת משה וישראל בלבד שאין הדבר צריך ללמוד ממנו עכ"ל וכן נהוג עלמא שלא לכתוב בשיטה אחרונה אלא כדת משה וישראל לבד וכתב עוד שם הר"ן שיש מקומות שנהגו לכתוב כדת משה וישראל וחתימתן של עדים בשטה אחת וכשר הדבר ובלבד שיהא אפשר לכתוב במקום כדת משה וישראל פלוני חייב לפלוני מנה דכה"ג ליכא למיחש שמא הרחיקו העדים משום דקי"ל שטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת כשר ויש להם לחוש שלא יהא איפשר לזייף בכך ונשאל הרשב"א ח"א סימן תקצ"ח על גט שכתב בשיטה אחרונה ספר תרוכין ואגרת שבוקין והשיב כל שכתוב למעלה ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' די בכך ונסתפקו בגמרא אי בעי' מינאי אבל בספר תרוכין לא אשכחן ומה שהצרכתי לכתוב כדת משה וישראל והעדים בשיטה אחרונה לא אמרתי כן אלא מפני חשש שלא יכתוב ודן די יהוי ליכי מינאי בשיטה אחרונה עכ"ל. וכתב עוד הר"ן שם דאף ע"ג דלא החזיר מענינו של שטר לא מיפסיל שטרא משום הכי אלא שאין למדין משיטה אחרונה וכך פשוט בפרק גט פשוט והטור ח"מ סימן מ"ד כתב רבינו שכן דעת הרמב"ן ושהרא"ש פסלו כולו וכתבתי לחלוקה זה בכאן משום דמשטר נלמוד לגט ונ"ל שאם כתב בשיטה אחרונה ספר תרוכין ואגרת שבוקין וכו' דאפי' למ"ד דבעינן ודן אי אתו עידי מסירה ומסהדי דהוה כתוב ביה ודן די יהוי ליכי מינאי בעת שמסרו לה כשר דומיא דגט הכתוב על דבר המזדייף שכשר אם באו עידי מסירה לפנינו ומעידים שלא נזדייף וכמ"ש רבינו בסימן קכ"ד עיין בתשובת הר"ש בר צמח שאכתוב בסימן ק"ל :

שאלות להרא"ש עד ואין כאן הקדמה והגט כשר הכל בכלל מ"ה ובענין גט שהיה כתוב בשיטה אחרונה יותר מכדת משה וישראל שהשיב שלא נפסל בכך פירוש משום דכדת משה וישראל שכותבין הוי כמו שריר וקיים שכותבין בשטרות ולפיכך למדין בו משיטה אחרונה וכ"כ הרשב"א בתשובה (סימן תקס"ב ותקצ"ח) וכתבתי בסימן ק"ל: (ב"ה) בתשובת הריב"ש סימן צ"ח ומה שהשיב על גט שכתוב בו וישראל באל"ף למ"ד כאחד שאינו פסול נתן טעם לדבר משום דכיון דרגילים לכתוב כן ינוקא דלא חכים ולא טפש יקרא ישראל ואע"ג דבס"ת לא הוה כשר לא בעינן בגט כתיבה תמה כמו בס"ת ועיין במה שכתבתי על תשובה זו ברחש סימן זה. וענין גט הכתוב בו לא ימחא באלף נתבאר לעיל בסימן זה ומה שהשיב שאם דילג השי"ן של שאנו מונין דכשר כן דעת העיטור במאמר ח' שכתב וז"ל ומסתבר כל שניכר שטעות סופר הוא כגון שלא כתב שי"ן האמצעי בששי או ברביעי רי"ש או תיבה אחרת שניכר שהוא טעות סופר אין לחוש אלא בגוף שמות הבעל ובגוף הממון עכ"ל. ומה שיש לדקדק על תשובה גט שהיה כתוב ברביעי עשרים ימים לירח שבט אכתוב בסימן קכ"ז בס"ד:

כתב הרמב"ם אם לא האריך הווי"ן וכו' בפ"ד:

ובעל העיטור כתב משמייהו דרבוותא כל הני דקדוקי וכו' כ"כ במאמר שביעי והרא"ש כתב בפסקיו והסכים להם וסברות אלו נזכרו בדברי הרשב"א (סי' אלף וקסג) והר"ן ולא הכריעו אע"פ שנראים כנוטים לסברת העיטור וכ"נ דעת הראב"ד בפ"ד וכ"נ שהוא דעת הרמב"ן בתשובה סי' קמ"ה וה"ה גם הוא כתב בפ"ד דברי העיטור וכתב שאין בידו להכריע והרשב"א כתב בתשובה וז"ל כל מה שאמרו לכתוב בגט למהך ודתצבייין לא אמרו אלא שבא הבעל וערער שבכוונה כתב כך כדי לפוסלו או שצוה לסופר לכתוב כן אבל אם כתב הסופר מעצמו כן וגם הוא לא ידע ולא קרא הגט אין חוששין לו וכ"כ גדולי הראשונים ז"ל עכ"ל: כתב הריב"ש בתשובה סי' ר"ה על גט שהיו בו אותיות יתירות בקצת תיבות כיון שאי איפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל התוספת ההוא אין בהם שום גריעות וכל אותם דקדוקים שנזכרו בגמרא כגון לאתנסבא וכו' הוא לפי שמשמעות הלשון משתנה בשביל זה לפסול הגט אבל בזולת זה אין קפידא ואף בהם כתבו הגאונים שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער ועוד יש מקילים ואומרים שלא נאמר זה אלא כשהבעל עצמו כתבו ומערער אח"כ ואומר לכך נתכונתי אבל כל שצוה הסופר לכתוב גט כשר וטעה הסופר ולא דקדק באותם דקדוקים אין לפסלו בדיעבד אפי' אם יערער הבעל עכ"ל : תשובה לו כלל מ"ה סי' ס"ו קשה לי שאם ווי"ן אלו לא היו ארוכות יותר מהראוי כשר גמור היה כיון שתינוק קורא אותם ווי"ן כמו שכתב רבינו גבי ולורכיה לוי"ו דתרוכין והסכימו בו הרא"ש ושאר מפרשים דלורכיה לאו דוקא ואם היו קצרות שאינן נקראות ווי"ן היאך הכשיר היכא דניתן לה ונ"ל דאע"ג דמדינא אין צריך להאריך ווי"ן הנזכרים בתלמוד יותר מדאי כיון שנהגו להאריך קפדינן בהו לכתחלה וכמו שהשיב בגט שאין אותיות מוקפות גויל שבארצו נהגו לפסול אע"פ שהוא פסק בפסקים להכשיר א"נ ווי"ן היו נקראים ע"י הדחק ומש"ה הצריך להאריכן: מצאתי כתוב בסדר גט אשכנזית בהקומץ רבה גרסינן גבי וי"ו דויהרג אייתי תינוק דלא חכים ולא טיפש ופירשו התוס' דאי חכים מבין שגידוף הוא כלפי מעלה לאמר ייהרג ואומר ויהרג ויש ללמוד מכאן שיכול להראות לתינוק כל השורה ואין צריך לכסות שאר האותיות ומכאן מביא רבי אליה ראיה לגט שהיתה דלי"ת של כדת קטנה ודומה ליו"ד דאייתי תינוק דלא חכים ולא טיפש וקרייה ומסתמא ה"ה גבי גט א"צ לכסות שאר האותיות וכן שמעתי בשם מהר"י איסרל"ן ז"ל ובספר אגודה כתב תינוק היודע האותיות ואינו יודע צירוף התיבות והתוספות בפרק המגרש כתבו היודע לקרות אותה תיבה עכ"ל: כתב הריב"ש בתשובה בסי' שי"ד לתקן ב"ד הווי"ן בשעת הדחק כסברת הרא"ש הוא רחוק בעיני כי אם צריך תיקון איך יתקן זולתי הסופר שהוא שליח הבעל אבל מ"מ אני לא חששתי לאותם הווי"ן כי אני רגיל לסמוך עמ"ש הרשב"א על הא דאמרינן ולורכיה לוי"ו דתרוכין וכו' לאו לאורכינהו משאר ווי"ן קאמר וכולי וגם מלשון הרמב"ם נראה כן וכדאי אלו הדברים לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק שא"א לתקן ויש לחוש לעיגונא עכ"ל: אם יש לכתוב בעשרים יום פלוני או בעשרים ימים על זה כתוב בהגהות מרדכי דסוף גיטין ביום א' לחדש כותב באחד לירח פלוני בשני בשני ימים בג' ימים בד' ימים וכן יעשה עד י' ימים מכאן ואילך יכתוב יום עכ"ל והיינו לשופרא דמילתא ומיהו אם שינה פשיטא דלא עיכב ואני ראיתי בגיטין שנכתבו בזמננו שעד י"ט כותבין יום כשמגיעים לכ' ומעשרים ואילך כותבין ימים ועל ירח אייר כתוב בת"ה (סי' רל"ג) שהסכימו רבוותא שיש לכתבו בשני יודי"ן ובדיעבד יש להכשיר אם נכתב בחד יו"ד וכתב עוד שנ"ל שאפילו ניתן הגט בחד יו"ד ובו ביום נודע הטעות דיש לכתוב וליתן אחר בשני יודי"ן וכה"ג לא הוי לעז כ"כ לב"ד ואע"פ שהביא הוא ז"ל עובדא שהיה כתוב בחד יו"ד והכשירוהו בדיעבד כתב הוא ז"ל דבההוא עובדא כבר עברו כמה ימים אחר נתינה ויצא שם מגורשת על האשה ואי הוה בעי למיהדר וליתן גט אחר הוי זילותא לב"ד ולכן הכשירו בדיעבד. ועל ירח כסליו כתב בתשובה הנזכר שנסתפקו בו הראשונים אם יש לכתבו חסר יו"ד וששמע שהקדמונים היו נשמטים מלכתוב גט בכסליו מפני ספיקא זו והעלה הוא ז"ל שיש לכתוב חסר יו"ד דאע"ג דבלשון תרגום הוי מלא בתר עברי אזלינן שכתוב חסר ע"כ ונ"ל שאין זה סותר למה שכתב בשורש קס"ב שימחא באלף כלשון התרגום שכל אחד נדרש לפי מקומו שימחא כתוב אצל לשון תרגום ואנש לא ימחא בידיכי אבל כסלו כתוב אצל לשון עברי בב' ימים לירח כסלו : אם במקום שהיה לו לכתוב בשנים עשר לירח פלוני כתב בי"ב לירח פלוני כתב בהגהות מרדכי בגיטין בשם הרב מטראנ"י דכשר הוא דידוע לכל די"ב הם שנים עשר ואין לערער עליו לא משום פירות ולא משום זנות וכן משמע שהוא דעת רבינו ירוחם בח"ב אף על פי שכתוב בספרינו בטעות וז"ל וכן אם כתב בו בז' בשבת כו' וכן בדלא אניס וכו' אינו פסול עכ"ל ונ"ל שיש להגיה אם כתוב בו בז' במקום בשבעה והוא כמו מה שהכשיר הרב מטראנ"י : למנין כתבו הכלבו והל' הגט דמרדכי דהוי בחד יו"ד: שאנו מנין כתוב בספרים הנזכרים שהוא בלא וי"ו כתב הריב"ש בתשובה סי' שי"ד מה שאמרת שאפי' מקום עמידת העדים וכתיבת הגט לא נתבאר בו יפה כי לא נכתב בו למנין שאנו מונין כאן אלא למנין שאנו מונין באוקני"א מתא אין לחוש לזה כלל שבודאי נראה שהם עומדים שם כיון שכתבו שהם מונים כן באותו מקום שאם לא כן היו כותבין שמונים באוקני"א מתא ובנוסח הגט שכתב הרמב"ם פ"ד מהל' גירושין כך כתוב למנינא דרגילנא למימני ביה במקום פלוני ואין כתוב בו כאן במקום פלוני ואע"פ שבהרבה נוסחי מחברים אחרים כתב כאן אין להקפיד ולחוש בזה כי מקומות מקומות יש אלו תפסו להם נוסח זה ואלו תפסו להם נוסח זה וכיון שנהגו הסופרים לכתוב כן באותו מקום הרי הוא כאילו כתבו בפי' כאן הלא תראה שבנוסח הגט הנהוג בפרי"ש הכתוב בספרי עמודי גולה כתוב מנין בלא וי"ו כדי שלא יהא נראה מל' אונאה ובשטר גיטין כתוב שלם וכן בכל גיטין שראיתי מעודי וכן בנוסח ההוא כתוב בדלא אניסנא שאם היה כתוב כדלא אניסנא היה נראה כאילו אינו אנוס אבל הוא אנוס ובשאר נוסחי כתוב כדלא אניסנא ורוב המקומות כותבין כן וכן בהרבה דקדוקים אחרים הם דקדוקי סופרים ואין לשנות בזה מנהג המקומות שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים עכ"ל : דיתבא על נהר פלוני כתוב בספרים הנזכרים שהוא בחד יו"ד דיתבא אחת היא במקום היושבת: במתא פלוני דמתקריא פלוני או דמתקרית בלשון נקבה כך כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' קפ"ה: אנא פב"פ דממתא פלוני וכל שום דאית לי וכו' כ"כ בטופס גט דהרא"ש שכתב בסוף גיטין ובטופס הגט דהרמב"ם פ"ד מהלכות גירושין וכן הוא בטופס שכתבו רבי' ורבינו ירוחם אבל בטופס הרי"ף כתב אנא פב"פ וכל שום דאית לי דממתא פלוני ומהר"ר ישראל בכתביו סי' רמ"ז כתב לרב אחד שסידר העומד קודם וכל שום שבטופס שלו אינו כתוב אלא וכל שום קודם העומד ושמשמע שטופס זה מכוון קצת יותר דמה לנו להפסיק בין שם המובהק ובין וכל שום והמנהג לכתוב העומד קודם וכל שום כטופס הרא"ש והרמב"ם ורבינו ירוחם ורבינו ז"ל: אם צריך לכתוב וכל שום בשמא דאבוה בטופס הרא"ש והרמב"ם ורבינו ירוחם משמע דצריך וכתב הר"ן בפרק המגרש שבקצת נוסחי הלכות ג"כ כתוב כך אנא פב"פ דממתא פלוני וכל שום וכו' דאית לי ולאבהתי אבל הרמב"ן העיד שראה נוסחא של הרי"ף מוגהת בכתב ידו ואין כתוב בה אלא אנא פב"פ וכל שום דאית לי דממתא פלוני וכן בשם שלה: בדלא אניסנא כתב רבינו ירוחם בח"ב שאם כתב בדלא אניס במקום בדלא אניסנא אינו פסול: ושבקית ופטרית כן כתוב בטופס הרי"ף והרא"ש ורבינו ירוחם ורבינו ובכל בו ובהגהות מיימון פ"ד בשם סמ"ק בזה שבקית קודם פטרית וכן בטופס גט שנדפס בסמ"ג אבל בטופס הרמב"ם כתוב בזה פטרית קודם ושבקית ובטופס רש"י אין כתוב אלא פטרית לבד וכבר כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' רכ"ח טעם לדברי רש"י ולדברי שאר הפוסקים ושכל גאון תפס לו שופרא דשטרא לפי דעתו ואין קפידא בדבר ומנהגינו לכתוב כטופס הרא"ש והרי"ף וכן היה מנהג מהר"ר ישראל כנראה מתוך הכתב הנזכר: ותרוכית כ"כ בטופס הרמב"ם והרא"ש ורבינו ירוחם ורבינו בוי"ו אחר הרי"ש וג"כ משמע בכל בו שכתב בשני התרוכית שבגט ותרוכית הוי"ו גדולה ומשמע שעל וי"ו שאחר הרי"ש קאמר שאם תדמה ליו"ד יקרא תריכית ולישתמע שהיא גירשה אותו דאילו בוי"ו שקודם התי"ו לא נפקא לן מידי בין קצרה לארוכה אבל בטופס הרי"ף שבידינו התריכית הראשון כתוב ביו"ד אחר הרי"ש ואפשר היה לומר שטעות סופר הוא אלא שמצאתי בתשובה להרמב"ן סי' קמ"ה ששאלוהו על גט שכתוב בו תרוכית בוי"ו ארוכה במקום תריכית הרי בהדיא שצריך לכתוב תריכית ביו"ד מיהו יש לדחות שעל יו"ד שבין כ' לתי"ו קאמר שכתבו וי"ו במקומו וכתבו תרוכות אלא שבספרים שבידינו כתוב גט שכתוב בו תרוכית ואיני יודע טעם למצריכים לכתוב תריכית ביו"ד גם אם נוסחת הרי"ף שבידינו אמתית איני יודע למה הראשון כתוב ביו"ד והשני בוי"ו: יתיכי כתוב בכל בו ובה' גט דמרדכי שהוא בג' יודין: ליכי כתוב בכלבו ב' יודי"ן והאורבלי כתב לכי בלא יו"ד דלא לישתמע לי כי את אנתתי. אבל בשאר ליכי אין לחוש והר"פ אומר בשם ה"ר יחיאל דיש לכתוב בו יו"ד כמו (שמות ב) היליכי ר"ל שליכי וכן נתווכח עם ה"ר משה מרשלי: דהוית אנתתי כן כתוב בטופס הרי"ף והרא"ש ורבינו ובטופס שנדפס בסמ"ג דהוי תיבה אחת אבל בטופס הרמב"ם כתיב די הוית שתי תיבות וכ"כ בטופס הרי"ן שכתב רבינו ירוחם: אנתתי כתוב בכלבו ובהלכות גט דמרדכי שהיא בלא יו"ד אחר האל"ף: וכדו צריך ליזהר בוי"ו שלא תהיה קצרה כמו שכתוב לעיל וכתוב בכל בו וי"ו גדולה ולא יותר מדאי שלא תדמה לנו"ן: שבקית ופטרית ותרוכית כ"כ בטופס הרא"ש דפסקים אבל בטופס דתשובה כתוב בזה פטרית קודם שבקית וכ"כ בטופס הרא"ש דרבינו ירוחם וכ"כ בטופס הרמב"ם וכ"כ בכל בו ובהגהות מיימון בשם סמ"ק וכן בטופס גט שנדפס בסמ"ג וכן המנהג אבל בטופס הרי"ף לא כתב לא שבקית ולא פטרית אלא וכדו תרוכית ולא ידעתי למה ורש"י לא כתב בזה אלא פטרית ותרוכית ולא שבקית וכבר נתן טעם לדבריו מהר"ר ישראל בכתביו סי' רכ"ח וכתב שאין קפידא בדבר: דיתיהוייין כבר נתבאר שצריך לכתוב בה' יודי"ן: בנפשיכי כתוב בהגהות דמרדכי בסוף גיטין שלא יכתוב יו"ד אחר השי"ן דמשמע שיש לאדם שתי נפשות וגם ר"מ לא היה כותב יו"ד וגם בפרי"ש לא היו כותבים יו"ד ומיהו אם היה כתוב בו יו"ד אין לפסלו וכתב מהרי"ק בשורש צ"ח כדברי הגהה זו דלכתחלה יש לכתבו בלא יו"ד וכן ראיתי נוהגין בלא יו"ד וכן אנו נוהגים מעשים בכל יום עכ"ל אבל הכלבו כתב שהוא בשני יודי"ן ויש שאין מקפידין ובהל' הגט דמרדכי כתוב בנפשיכי שני יודי"ן וכן פשט המנהג לכתבו בשני יודי"ן כדכתוב בה' הגט דמרדכי ובכל בו: למהך כבר נתבאר שלא יכתוב בו יו"ד וגם שיזהר להרחיק רגל הה"א מהגג: להתנסבא כבר נתבאר שצריך לכתבו בה"א אחר הלמ"ד ולענין לכתוב יו"ד אחר הה"א כתבו הכלבו והלכות הגט דמרדכי דיש כותבין ויש שאין כותבין ובהגהות מיימון פ"ד כתב בשם סמ"ק שמצא בשם הר"פ שהעולם מקפידים וחלוקים לכתבו ביו"ד אכן שמעתי שהר"מ לא היה מקפיד : דיתיצבייין כבר נתבאר שצריך לכתבו בה' יודי"ן: ואנש כתוב בכל בו ובהל' הגט דמרדכי שהוא בלא יו"ד: ימחא כבר נתבאר שי"א באל"ף וי"א בה"א ושהמנהג באל"ף. בידיכי כתוב בכלבו והל' הגט דמרדכי שהוא בג' יודי"ן. מן שמאי כ"כ בכל הטופסים זולת בטופס שנדפס בסמ"ג וסמ"ק ובטופס שכתב רש"י בהמגרש נמי ליתיה ונשאל להרשב"א על גט שאין כתוב בו מן שמאי והשיב דאין בכך כלום דאפילו לכתחלה א"צ לכתבו דכל שנתן לה גיטה היאך יכול למחות בידה משמו ולשון זה לא מצאנוהו בגמרא ולא בשום מקום עכ"ל: מן יומא דנן ולעלם בהמגרש (פה:) דאתקין רבא בגיטין לכתוב כן ומפרש דאתקין לכתוב מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופירש"י לאפוקי מדרבי יוסי דאמר א"צ לכתוב מהיום בגט דש"מ דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה לכך תיקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו ואע"ג דקיימא לן כר' יוסי בעי לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פיסול במשפחות ישראל ולהרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין שפסק דלא כרבי יוסי לאפוקי מדר' יוסי ממש קאמר דלא קיימא לן כוותיה ומש"ה תיקון לישנא דלישתמע מיניה דלית הלכתא כרבי יוסי ואמרינן תו בגמרא ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן היום אין את אשתי ולמחר את אשתי מהו ופירש"י ואע"ג דפשט ליה כיון דפסקא פסקא אפ"ה תיקן דלא נעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט ולהרמב"ם בפ"ח שכתב שאם התנה ואמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינהמגורשת לאפוקי היינו לומר דתיקון לישנא דלישתמע מיניה דכל היכא דאמר היום אין את אשתי אינה מגורשת: והרי את מותרת לכל אדם שנינו בהמגרש (פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי וכו' ורש"י בטופס הגט שכתב בהמגרש שם לא כתב הרי את מותרת וגם בטופס הרי"ף ליתיה כפי עדות הרשב"א ובעל העיטור וכתב העיטור שאע"פ שכתוב בהלכות שלנו הגה"ה הוא אבל הוא לא כתבו ודעת העיטור במאמר שביעי שא"צ לכתבו והאריך בראייה ונזכרו דבריו בהגהות מרדכי דגיטין וגם התוס' בפ' כל הגט (גיטין כו. ד"ה וצריך) בגמ' דהכותב טופסי גיטין כתבו שבטופסי גיטין לא היה כתוב אבל ר"ת הנהיג לכתבו משום דבכל דוכתי משמע שהיו כותבין אותו ומ"מ אין להוציא לעז על גיטין הראשונים שהרי מאריכין לכתוב כמה לשונות בגט דהוי כמו הרי את מותרת לכל אדם ודברים הללו כתבם גם במרדכי בפרק הנזכר וגם הגהות בפ"ד כתבו כל זה בשם ספר התרומה והמצות ולפי זה אין כותבין אותו אלא לשופרא דמילתא אבל מדברי הר"א שכתב בטופס הגט וכתב סתם משנה גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ולא כתב דברי התוספות משמע דס"ל שעכ"פ צריך לכותבו וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם שכתב בפ"א גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ובפ"ד כתבו בטופס הגט וכן דעת הר"ן בהמגרש שצריך לכתבו וגם ה"ה כתב בפ"ד שהעיקר כדברי האומרים שצריך לכתבו וכתבו הרשב"א והר"ן בהמגרש שכן דעת הרמב"ן שצריך לכתוב הרי את מותרת ושאם לא כתבו קרוב הדבר שאפילו נישאת תצא דסוגיין דעלמא שזהו גופו של גט וגם ה"ה בפ"ד כתב דברי הרמב"ן. כתוב בכלבו מותרת בוי"ו: ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' כבר נתבאר שצריך לכתבו ושיכתוב ודן בלא יו"ד דייהוין ג' יודי"ן כ"כ בהלכות הגט דמרדכי ובטופס דהרי"ף והרמב"ם וטופס הרא"ש דרבינו ירוחם וטופס שבסמ"ג כתוב די יהוי ב' תיבות אך בטופס הרא"ש דפסקים ותשובות וטופס רבינו כתוב דיהוי תיבה אחת בשני יודין לבד ואם כתב דהוי כתב רבי' ירוחם בח"ב שאינו לשון עבר אלא הווה וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' ר"ה: ליכי נתבאר גבי יתיכי ליכי: מנאי בלא יו"ד בין מ"ם לנו"ן וכן כתוב בכל בו ובהלכות הגט דמרדכי וכן הוא בטופס הרא"ש דתשובה וטופס הרמב"ם וטופס הרי"ף דרבינו ירוחם אבל בטופס הרא"ש דפסקים וטופס הרי"ף שבידינו וטופס שבסמ"ג וטופס רבי' כתוב ביו"ד והמנהג לכתוב בלא יו"ד : ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כבר נתבאר שתרוכין ושבוקין חסירי יו"ד ראשונה ופיטורין בשני יודי"ן וצריך ליזהר בוי"ו של תרוכין ושבוקין שלא תהיה קצרה ובטופס הרא"ש דפסקים ותשובות כתוב תרוכין ושבוקין ופיטורין וכן בטופס שבסמ"ג אבל בטופס הרי"ף והרמב"ם כתב תירוכין פיטורין שבוקין ובטופס רש"י כתוב פטורין תרוכין שבוקין והמנהג לכתוב כטופס הרא"ש וסמ"ג: כדת משה וישראל כבר נתבאר לעיל שאין לכתוב בשיטה אחרונה יותר מכדת משה וישראל בגט ארוסה צריך לכתוב דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כתב רבינו ירוחם בח"ב דמעשה בא לפניו והכשיר וראייתו מדאמרינן בפ"ק דקידושין (ו.) הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי זו מקודשת נראה דארוסה נקראת אשה גם בת"ה סימן רכ"ט הכשיר דיעבד ונראה לי דה"ה דאיפשר אם כתב לאשתו דהוית ארוסתי דכשר בדיעבד וראיה מדאמרינן בריש כל הגט (גיטין כו:) האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט ואמר עולא מה טעם גזירה וכו' הכא נמי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ופירש רש"י הכא נמי במתניתין משום הכי צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה שמא יכתוב זמן לבו ביום והוא לא יגרשנה עד אחר נישואין עכ"ל. והשתא כיון שכותב זמן לבו ביום מסתמא הוא כותב בו דהוית ארוסתי שהרי באותו יום ארוסה היא ואפ"ה מצי לגרש בו אחר שכנסה אי לאו משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וא"ת שאינו כותב על סמך שיגרשנה בעודה ארוסה אלא על סמך שיגרשנה אחר שיכנסנה לפחות נפשוט מהכא היכא דכתב לארוסתי דהוית אנתתי כשר שכיון שאינו כיתב הגט אלא ע"ד שיגרשנה אחר שיכנסנה א"כ כתב אנתתי ואפ"ה משמע דיכול לגרשה בעודה ארוסה דלא גזרינן אלא משום שמא יגרשנה אחר שכנסה אבל אם היה מגרשה בעודה ארוסה כיון דליכא למיגזר שמא יאמרו שפיר מגרש ביה ואע"ג דכתוב בו אנתתי ואין לומר דהב"ע בשהניח מקום אנתתי דזה טופס הוא ובמתני' לא תנן שיניח אלא מקום התורף וכן משמע מדברי התוס' שם שאם כתב ארוסתי בגט אשה כשר שכתבו בשם ר"ת שכיון שרואים שכתוב בגט ארוסתי יחתמו אחר הנישואין כי יסברו דעודה ארוסה ואם ת"ל שאם כתב לאשתו ארוסתי פסול תיפוק ליה דפסול משום שכתב ארוסתי לנשואה אלא משמע דכשר וכדברי רבינו ירוחם ות"ה כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מסתברא שאם אמר להם שיכתבו גט לארוסתו ולא א"ל שיכתבו בו דהוית אנתתי אלא שהם טעו וכתבו כן הגט כשר דארוסתי זו היא אשתי וראיה מאותה שאמרו דהרי את אשתי הרי זו מקודשת ואין אשתי כנשואתי שאילו האומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה עכ"ל: שי"ן ועי"ן שבגט שלא היו היודי"ן נוגעים בהם וכן היו"ד שע"ג האל"ף ושאחורי הצד"י שאינם נוגעים באות אבל הם כתובים כל כך בדיבוק שהתינוק קורא אותם יפה כתב בת"ה בסי' ר"ל דלכאורה מוכח מתוך דברי הגאונים דיש לפסול אפי' דיעבד אמנם כי דייקינן שפיר נוכל להכשיר אמנם לדברי האשיר"י סוף גיטין דפוסל אם הדביק מה שצריך להרחיק הוא הדין אם הרחיק מה שצריך להדביק ובכתבים להת"ה סי' מ"ג העלה דהואיל ונמצא ראיות לכאן ולכאן נכון להחמיר ולהזהיר דאפי' בדיעבד לבי נוקפי דטעות בגט מביא לידי ממזרת עכ"ל: ול"נ שאם הוא בטופס פשיטא דכשר דלא גרע מחסרה כל האות דכשר ואפי' אם הוא בתורף נראה להכשיר בדיעבד במקום עיגון מיהא כיון דתינוק קורא אותם יפה: רגלי ההי"ן וקופי"ן שהיו נוגעים בגגין נתבאר בסי' זה אם נפסל הגט בכך גט שכתוב בו רי"ש שבשם האשה הגג קצר מאד מכל שאר רי"ש שבגט ונמצאו בגט ווי"ן גדולות מאד ואחרות קטנות והתינוקות קראוה וי"ו ולסוף ימים קראוה אנשים מאנשי הארץ שהגט בא משם ואחד מהם קראו ברי"ש כתוב בתשובות הרמב"ן סי' קמ"ח שהשיב הרשב"א שכיון שלא נמצא מארץ ההוא שקרא ברי"ש אלא אחד הגט פסול ועוד שהיו בגט ווי"ן ואיך איפשר שיהיו מקום שיעשו רי"ש ווי"ן שוין ובטלה דעתו אצל כל אדם והעלה שאם נישאת תצא והולד ממזר ע"כ ונ"ל דהיינו דוקא במקום התורף אבל בטופס כשר כמו שכתבתי בסמוך: אם חיסר הסופר ולא כתב להתנסבא כתוב בתשובת הרמב"ן בסי' קמ"ה איני רואה בו פיסול שהרי יש בו והרי את מותרת לכל אדם וכשאמרו בטופסי גיטין שצריך לשייר שם האיש והאשה ואמר שמואל שצריך לשייר אף מקום הרי את מותרת לכל אדם לא אמרו צריך לשייר להתנסבא ומדבריו אלה משמע שאם חסר תיבה אחת מהטופס אין הגט נפסל בכך ומ"מ בסוף התשובה הנזכר כתב ומ"ש אם יש תקנה בהחזרת שליח לסופר ויכתוב לו אחר דבר ברור הוא שיכול לעשות כן והסופר יכתוב לו אחר כתקנו ולא לכתוב פסול או מסופק ואם הוא חוזר למה שכתוב בתחלת התשובה שחיסר ה"א מלהתנסבא או שחיסר התיבה כולה משמע דמספקא ליה ואיפשר דהא דקאמר אם יש תקנה בהחזרת השליח וכו' על גט שהיו בו ספיקות אחרים קאי ולא על גט שחסר בו ה"א דלהתנסבא או כל התיבה פשיטא ליה דכשר כמו שכתב בתחלה וכן נראה: כתוב בתשובת הרשב"א ח"א סי' אלף רמ"ח ולענין מה שכתבת חסרון וי"ו דוכדו דלא היה כתוב אלא וכד אם נפסל בכך תשובה כל מקום שאינו מעיקר הגט אינו פוסל : כתוב עוד בתשובת הרשב"א (שם) שאלתם אם ראוי לכתוב בגט ביטול כל מיני מודעי תשובה אין כותבין בגט שום תנאי בעולם אלא הגט בלבד בלא שום ביטול מודעי ובלא שום תנאי עכ"ל :