Beit Yosef, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד יוציאנו מיד ואם הוא י"ט י"א שיכפה עליו כלי וכו' בפ"ק (ו:) א"ר יהודה אמר רב המוצא חמץ בביתו בי"ט כופה עליו את הכלי ופירש"י כופה עליו את הכלי דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בלביה מאתמול אלא משום שלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי וכתב הר"ן ולמוצאי י"ט שורפו ובי"ט לא מצי למשרפיה אף ע"ג דקי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך הני מילי היכא דאיכא צורך היום קצת אבל הכא ליכא דהא נפק ידי חובתו בביטול ואע"פ שדין זה פשוט בגמרא כתב רבינו י"א שיכפה עליו כלי מפני מ"ש בסוף דאפילו לא ביטלו לא יוציאנו שזה אינו מפורש בדברי רב יהודא דהא סתמא קאמר המוצא חמץ בי"ט כופה עליו כלי ויש מפרשים דאפילו בלא ביטלו מיירי ואחיו ה"ר יחיאל מפרש דדוקא בביטלו מיירי אבל אם לא ביטלו ישרפנו וכן כתב הגהות מיימוניות וכ"נ מדברי רש"י והר"ן אבל ה"ה כתב בפ"ג שדעת הרמב"ם לפי הנראה לפרשה אפילו בלא ביטול וכדעת י"א: כתוב בא"ח והאי י"ט דוקא ראשון אבל שני שהוא מדרבנן מותר לטלטלו ולזורקו או לשורפו עכ"ל:
ומ"ש כדי שלא יעבור עליו במזיד כלומר לא תימא כבר עבר עליו בבל יראה ובל ימצא ומעתה או שישרפנו או שיניחנו הכל שוה שאף ע"פ שישרפנו אינו מיתקן בכך מה שעבר ואע"פ שיניחנה אינו מוסיף איסור על איסורו דליתא שאם יניחנו מוסיף איסור על איסורו הוא שעד עתה לא עבר אלא בשוגג ועכשיו יעבור במזיד כלומר שמאחר שהוא יודע שישנו ברשותו ומניחו חשיב כמזיד: ומ"ש אם הוא בח"ה יוציאנו וגם מ"ש עד הלילה שיוציאנו איני יודע מה צורך להוציאו דבהוצאה מרשותו לחוד משמע דלא סגי עד שיבערהו מן העולם וכשהוא שורפו אפילו ברשותו שפיר דמי וא"כ למה כתב רבינו שיוציאנו ואפשר דיוציאנו דקאמר פירוש יוציאנו מן העולם ע"י שישרפנו א"נ לפירש"י דשעת ביעורו היינו משעה ששית ואילך וכיון דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר משמע לרבינו דה"ה דבמוציא מרשותו סגי ודלא כדברי הגהות מיימוניות שכתבתי בסימן שקודם זה: כתוב בהג"מ פ"ד לשון רבינו שמחה מן הירושלמי גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה פירושו משום דלא בדילי ממנו אסור לטלטלו בידו דילמא אתי למיכל מיניה עד כאן לשונו וכתוב בתה"ד שהטעם מפני שאין הישראל בא לבערו אלא לדוחפו מרשותו שהרי אינו שלו ואינו חייב לבערו אז חיישינן דילמא אתי למיכל אבל הכא שהוא שלו אם רוצה לבערו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה כדקאמר בפרק קמא דפסחים (יא:) הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קא אכיל מיניה בתמיה עכ"ל וז"ל הריב"ש בתשובה חמץ של עכו"ם דבר ברור הוא שאסור לטלטלו בשבת או בי"ט שכל הדברים האסורים באכילה אפילו מדרבנן אסור לטלטלו בשבת כדאיתא בפרק מפנין (קכח) וה"ה לי"ט ואף בח"ה אסור לטלטלו דילמא אתי למיכל מיניה אלא א"כ מטלטלו כדי לבערו דאז לא אתי למיכל מיניה וכ"כ הרי"ץ גיאת גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה ואם היה בשבת או בי"ט כופה עליו כלי עכ"ל הרי שאסור לטלטל חמצו של עכו"ם אפילו בחש"מ ואף להוציאו מרשותו ולהחזירו לגגו של עכו"ם לא התיר לטלטלו להדיא דילמא אתי למיכל מיניה ואם החמץ הוא בר"ה הרי הוא כשל הפקר וא"כ כ"ש שאסור לטלטלו שהרי יזכה בו בהגבהתו וה"ל חמץ שלו וקא עבר עליה:
ואם מצא פת ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה וכו' עד סוף הסימן בפרק קמא דפסחים (ז:): כתב המרדכי בפ"ק דפסחים שחטה הנמצאת בתרנגולת בפסח צריך כפיית כלי בי"ט כדי לשורפה בח"ה דקי"ל כר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ולאחר איסורו דהיינו מו' שעות ולמעלה הוי בשריפה לפר"ת וה"ה בפסח: