אין מלבנין הרעפים כדי לצלות עליהן וכו' משנה בפרק המביא כדי יין (ביצה לג.) וכבר כתבתי בסימן תק"ב דבגמרא אוקימנא לה ברעפים חדשים אבל ישינים מישרא שרו וכ"כ ר"י בח"ב שמותר ללבן רעפים ישינים לצלות עליהם אבל הרמב"ם בפ"ג כתב סתם אין מלבנין את הרעפים לצלות או לאפות עליהם מפני שמחסמן ולא חילק בין חדשים לישינים וכתב ה"ה שנראה שהוא מפרש דכי אמרינן בגמרא א"ר יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן ה"ק ואמרי לה אפילו ישינים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן א"נ ה"ק מפני שצריך ללבנן כ"כ עד שיחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חילקו בין חדשים לישינים לפי שהם פוסקים כלשון אחרון וכפי מ"ש אבל הרשב"א פסק ג"כ כלשון אחרון וכתב דוקא רעפים חדשים עכ"ל:

ומ"ש ולא שוברים החרס ולא חותכין הנייר לצלות בו צלי ג"ז משנה שם ופירש"י כשצולין דגים על האסכלא שוברים חרסים או חותכין נייר ושורין במים וסודרין ע"ג האסכלא מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג:

ומ"ש ולא פוצעים הקנה לצלות בו מליח ברייתא שם ופירש"י אין פוצעין את הקנה לתת קרומותיו תחת המליח על האסכלא שעושה כלי דכל מילי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי. והרמב"ם כתב בפ"ד אין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח: אבל פוצעין את האגוזים במטלית ולא חיישינן שמא תקרע שם בברייתא ופירש"י ואין חוששין שמא תקרע ואפי' נקרע לא איכפת לן דאין זה קורע ע"מ לתפור: