מצות יו"ט לחלק אותו חציו לב"ה וחציו לאכילה ושתיה פלוגתא דר"א ור' יהושע ברפ"ב דביצה (טו:) ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים סח:) והלכה כר' יהושע דאמר חציו לה' וחציו לכם תניא בפרק הקורא עומד בי"ט מאחרין לבא וממהרין לצאת ופי' רש"י בי"ט מאחרין לבא לב"ה שצריך לטרוח בסעודת י"ט כך מפורש במסכת סופרים וממהרין לצאת משום שמחת י"ט:

ואע"פ שצריך כל אדם לצמצם יציאותיו אל יצמצם בהוצאת י"ט (ביצה טו:) אמר להם הקב"ה לישראל לוו עלי וקדשו היום והאמינו בי ואני פורע ונתבאר זה יפה בסימן רמ"ב וז"ש רבינו ובהל' שבת כתבתיו:

ומ"ש וצריך לכבדו ולענגו כדרך שמכבד ומענג השבת כ"כ הרמב"ם בפ"ו וז"ל כשם שמצוה לכבד שבת ולענגו כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי י"ט מן המנחה ולמעלה כע"ש שדבר זה בכלל הכבוד עכ"ל וי"א שצריך לעשות בו שלש סעודות וכ"כ הרמב"ם בפ"ל מה"ש ואינו מוכרח בדבריו: וכתב הכלבו שיש שכתבו שהסעודה הג' בי"ט הוא כשאוכלין תבשיל אחר לבד הראשון שאע"פ שאין מפסיק בה בברכת המזון ולא החמירו לעשותן רק בשבת ע"כ: אימתי מותר להתענות בי"ט נתבאר בהלכות שבת סימן רפ"ט די"ט שוה לשבת בענין זה אם חייב אדם לאכול פת בי"ט כתבתי בסימן קפ"ח ושם כתבתי אם חול המועד דינו כי"ט לענין זה או לא. גרסינן בפרק כל כתבי (שבת קי"ז.) א"ר אבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת מ"ט לקטו לחם משנה כתיב וכתב הרי"ף בפרק ערבי פסחים ופירשו רבנן דבימים טובים נמי בעי לבצוע על ב' ככרות כשבת דעיקר חיובא בשבת משום דלא הוה המן נחית בשבת אלא הוה נחית בע"ש זוגי זוגי ובימים טובים נמי לא הוה נחית אלא הוה נחת בעי"ט זוגי זוגי כמה דהוה נחית בערבי שבתות הלכך בעינן למבצע בי"ט על תרתי ריפתן שלימתא כדמחייביה בשבת וכ"כ הרמ"ם בפ"ל מהלכות שבת וכתב גם כן שצריך לקבוע בכל סעודה על היין כמו בשבת:

כתב הרמב"ם צריך אדם להיות שמח וטוב לב במועד וכו' עד ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה הכל בפ"ז: ומ"ש רבינו והאנשים אוכלים בשר ושותין יין מסיים הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ובפרק ערבי פסחים (פסחים קח.) ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להם תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בא"י בבגדי פשתן המגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבה"מ קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בה"מ קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר:

ומ"ש הקטנים נותן להם קליות ואגוזים לא מצאתיו מפורש דאע"ג דתניא בפרק ע"פ אמרו על ר"ע שהיה מחלק קליות ואגוזים לתינוקות בע"פ הא מפרש התם טעמא כדי שלא ישנו וישאלו וא"כ היכא דלא שייך האי טעמא מנ"ל וצ"ע כתבו הגה"ה בפ"ו מהלכות י"ט גרסינן בירושלמי פ"ק דקידושין בההיא דאמרינן האחין שחלקו ר' מונא אומר כלי רגל חולקין כלי שבת מיבעיא מכאן משמע שבגדי י"ט יהיו טובים מבגדי שבת עכ"ל. תניא בפרק מקום שנהגו (פסחים נ:) העושה מלאכה בע"ש וי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם ונתבארו פרטי דין זה בסימן רצ"א:

מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו בעת שמחתן אז יותר ויותר משבחין להקדוש ברוך הוא אשר שמחם וכו':