העושה סוכה לעצמו א"צ לברך על עשייתה אף על גב דגרסינן בירושלמי העושה סוכה לעצמו וכו' אגמרא דידן סמכינן שא"צ לברך על עשייתה כ"כ הרא"ש בפ' לולב וערבה וו"ל בירושלמי תניא העושה סוכה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך על עשיית סוכה ואגמרא דידן סמכינן דגרסינן בפרק התכלת (מנחות מב.) א"ר חסדא כל מצוה שעשייתה ע"י עו"ג אין ישראל מברך על עשייתה וסוכת גנב"ך כשירה ואיכא מ"ד כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוותה א"צ לברך:

אבל שהחיינו היה ראוי לברך דתניא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו וכו' ברייתא זו בפרק לילב וערבה (מו.) ובתר הכי אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא וכתב המרדכי והאידנא לא מברכינן שהחיינו על עשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים והאמוראים וי"ל לפי שכל א' היה עושה לעצמו לפיכך היה מברך אבל עתה שא' עושה לק' אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו וסמכינן אהא דאמרינן רב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא וכן עמא דבר: וכתבו התוס' והרא"ש והר"ן משמע בברייתא שאם בירך שהחיינו בשעת עשייה אינו מברך כשנכנס לישב בה ותמהו ע"ז דהא צריך לברך משום י"ט כדרך שמברך בשאר י"ט ואפשר דכיון דסוכה מחמת חג קא אתיא זמן דידה אף ע"פ שבירך בחול פטר לזמן דחג וכתב הר"ן בשם הראב"ד שמי שלא אכל בסוכה לילה הראשון אף ע"פ שבירך זמן בביתו צריך למחר כשישב בסוכה לברך זמן אם לא בירכו בשעת עשייה כשם שמברכין על הלולב זמן אע"פ שכבר בירך אותו בלילה :