כתב ר"ע בליל פורים א"ר קריאת המגילה אומר ובא לציון גואל וכו' אלא שמוסיפין על הניסים בהודאה וכן בלילה כתב הגהות מיימוניות בפ"ב מהלכות תפלה נראה להר"מ שאומרים על הניסים בערבית פורים אע"פ שלא קראו את המגילה דלא כסדר ר"ע שפסק שאין לאומרו עד לאחר קריאת המגילה :

ומ"ש ואם לא אמרו דאין מחזירין אותו נתבאר בהלכות חנוכה:

ומ"ש ואין קורין את ההלל כלומר שמן הראוי היה לקריאת הלל על נס הנעשה ביום זה וכבר נתנו טעם לדבר בפ"ק דמגילה (יד.) משום דקריאת המגילה זו היא הלילא ורבא אמר מי דמי בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא מאי נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן כלומר דהא לא נגאלו אלא מן המיתה בלבד אבל עדיין נשארו משועבדים לאחשורוש:

כתב ר"ע מנהג בב' ישיבות ליפול על פניהם וכו' ובתשובות מצאתי שאין נופלין על פניהם כ"כ התוס' בפ"ק דמגילה וכ' ג"כ דאין אומרין למנצח משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מדכרינן וכן נוהגים העולם וז"ל א"ח אין אומרים תחנה ולא למנצח ושיר מזמור בב' הימים אבל לקרות בתורה ולהזכיר על הנסים בט"ו אסור כי אם בי"ד עכ"ל ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הנסים וכתב ע"ש השיר שהיו הלוים אומרים במקדש שגיון לדוד ומוציאין ס"ת וקורין ג' בפרשת בשלח מויבא עמלק עד סוף סדר משנה בפרק בני העיר בפורים ויבא עמלק וכתב הר"ן ואע"ג דלית ביה אלא ט' פסוקים וקיימא לן דאין פוחתין מי' פסוקים בב"ה היכא דמפסיק עניינא שאני וכן כתבו התוספות והרא"ש בפרק הקורא עומד ועכשיו נהגו לחזור פסוק אחרון כדי להשלים י' פסוקים: כתב הכלבו בסוף סי' מ"א פורים שחל להיות במ"ש שקורין מגילה לאור הנר מברך בורא מאורי האש קודם ויש חולקין ואומרים שאינו צריך לברך עליו לפי שכבר נפטר ביוצר המאורות אמנם טעמא דמסתבר הוא שלא יהנה ממנו בלא ברכה: