Beit Yosef, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל מיני בגדים חייבים בציצית וציצית של צמר או של פשתי' פוטר כל המינים אבל שאר מינים כגון של משי או צמר גפן אינם פוטרין אלא א"כ יהא הציצית ממין הטלית דברי רבינו נכוחים דלכולי עלמא כל מיני בגדים חייבים בציצית אבל אי מיחייבי מדאורייתא או מדרבנן בהא איכא פלוגתא דגרסינן בפרק התכלת (מנחות לט:) אמר רחבא אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתן פוטרין בכ"מ ואפילו בשיראין ופליגא אדרב נחמן דאמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית איתיביה רבא לרב נחמן השיראין והכלך והסרקין כולם חייבים בציצית ומשני מדרבנן ה"נ מסתברא דקתני סיפא הן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין אי אמרת בשלמא דרבנן היינו דמיפטרו במינן אלא אי אמרת דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטר אי משום הא לא איריא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינים במינן פוטרין שלא במינן אינם פוטרין ורב נחמן כדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים והרב ר"י אלפסי פסק כרב נחמן וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מה' ציצית דטלית של שאר מינים אינם חייבין בציצית אלא מדרבנן וכשכתב שצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן ושאר מינים במינן פוטרים שלא במינן אין פוטרים לא הביא דרשא דרבא דהכנף מין כנף משום דכיון דס"ל דמדרבנן הוא דמיחייבי לא אתי מקרא אלא תקנת חכמים כך הוא וכדאמרינן אי אמרת בשלמא מדרבנן היינו דמפטרו במינן אבל התוס' כתבו שרש"י ור"ת פסקו כרבא משום דהוי בתראה וכ"כ המרדכי בשם ר"י וכן פסק סמ"ג וכן דעת הרא"ש ותמה על הרב רבי יצחק אלפסי למה פסק כרב נחמן כיון דרבים פליגי עליה רב יהודה ורחבא ורבא ואי משום דתנא דבי רבי ישמעאל אתי כוותיה הא איכא תנא דבי רבי ישמעאל אחריתא דאתי כוותייהו כדאיתא בגמרא ומ"מ כיון דהרב רבי יצחק אלפסי והרמב"ם קיימי בחד שיטתא הכי נקטינן : ודע דצמר סתם אינו אלא של רחלים לבד אבל של עזים נוצה מיקרי ושל גמלים אע"פ שנקרא צמר גמלים וכן צמר ארנבים נקרא צמר ארנבים צמר סתם לא איקרי והכי גרסינן בירושלמי פ"ב דכלאים צמר מה צמר שאין לו שם לווי אף כל שאין לו שם לווי מנין שאין לו שם לווי א"ר יוסי בן לוי דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל ק' אלף כרים וק' אלף אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים בלבד וא"כ לדברי הפוסקים כרב נחמן לא מיחייב בציצית מדאורייתא אלא טלית של פשתים או של צמר רחלים לבד וכן הא דאמרינן דצמר ופשתים פוטרין אפילו שלא במינן בצמר רחלים דוקא אמרו וכתב הרמב"ם בפ"ב דציצית דרחל בת עז צמרה פסול לציצית והכי איתא בפרק ב' דבכורות (יז.) שהכל מודים שצמרה פסול לתכלת ואמרינן נמי שהכל מודים שאין לוקין על צמרו משום כלאים וא"כ לא חשיב צמר כלל ואינו פוטר בציצית אלא במינו דוקא: ואהא דאמרינן דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן כתוב בהגהות מיימון פ"ג דהיינו דוקא יחדיו ולכך נוהגים לעשות בטלית של משי ציצית של משי והאגור כתב בשם מהר"י מולין דטלית של משי רבים נוהגין להטיל בה ציצית של צמר כלומר ולא ציצית של פשתים מפני מ"ש ספר מצות קטן שאין מטילין ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי אבל דעת הר"מ שצריך להטיל בה ציצית של משי דוקא ובת"ה כתוב שאחד מן הגדולים השיב דלא נהגו עלמא כהר"ם אלא כהרמב"ם דמתיר בהדיא וגם הוא העיד שכן נוהגין העולם וכן משמע מפשט דברי הפוסקים: וכתוב עוד בת"ה שראה חד מרבוותא דהוה ליה טלית של משי מצוייצת בג' ציצית של משי וחד של צמר וצריך עיון אי שפיר דמי בכה"ג דלא הכנף מין כנף הוא וגם לא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי עד כאן לשונו:
ומ"ש רבינו וציצית של צמר או של פשתים פוטר כל המינים מאחר שבזמן הזה אין לנו תכלת צריך לפרש דפוטר כל המינין דקאמר היינו כל שאר מינין בר מצמר ופשתים כלומר דציצית דצמר אינו פוטר לטלית פשתים וכן ציצית של פשתים אינו פוטר טלית של צמר משום דהוי כלאים שלא במקום מצוה ואפשר דפוטר כל המינים כולם קאמר אפילו של צמר לפשתים ושל פשתים לצמר ולישנא דגמרא נקט דמיירי בזמן דאיכא תכלת וסמך על מה שכתב בסימן י"א ועתה שאין לנו תכלת אין לעשותם מכלאים אלא צמר לצמר ופשתים לפשתים:
וכתב הרמב"ם שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית וכו' בפ"ב מהל' ציצית וכן פירש"י בפרק התכלת (מנחות מא:) אהא דתניא טלית אין פוטר בה אלא מינה אם אדומה היא יטיל שני חוטין אדומים וב' חוטין תכלת וכן שאר גוונים והרב מהרי"ן חביב ז"ל כתב על דברי רבינו כשנדקדק בלשון הרמב"ם לא נמצא בו מ"ש הרב בשמו ואעתיק פה לשונו אות באות טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה אם ירוקה ירוקים אם אדומה אדומים היתה כולה תכלת לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור מפני שנראה כתכלת וכורך על הכל חוט אחד תכלת כדרך שעושה בשאר ציציות שאינם צבועים ע"כ כשנעריך סוף המאמר עם תחלתו יראה לי שעיקר כוונת הרמב"ם להזהיר בטלית שכולה תכלת שלא יהיו הציציות כולם מצבע תכלת או מצבע שחור הדומה לתכלת רק שיהא הלבן שבה לבן כמות שהוא או צבוע ירוק או אדום אמנם בטלית אדומה או ירוקה עושה לבן שבה אם ירצה מאותו צבע עצמו ואם לא צבעו כלל אלא שהניחו לבן כמות שהוא הוא טוב כי לא כיון הרמב"ם באומרו עושה לבן שבה כעין צבעה לומר שצריך דוקא כעין צבעה אלא לומר שרשאי לעשותה כעין צבעה מה שאין רשאי לעשות כן בטלית שכולה תכלת אלא מן ההכרח צריך שיהא בציצית ב' גוונים האחד פתיל תכלת השני חוטי לבן כמות שהן או צבועים ירוקין או אדומים והרי הרמב"ם כתב בתחלת פ' ראשון לשון זה ענף שעושין על הכנף ממין הבגד הוא הנקרא ציצית וכו' וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצבעו ע"כ ואם כוונת הר"מ כמו שהבין ממנו בעל הספר שצריך מן ההכרח לצבוע הציציות מצבע הטלית איך הניח יסוד הרמב"ם שאין אנו מצווין לצבעו ולא נעלם ממני מה שיש לדחות ולתקן זה ועם כל זה כוונתי לומר שאין אנו מוכרחים להבין בדברי הרמב"ם דין זה שיהא מוכרח לעשות הציצית מצבע הטלית ועל כל פנים לא דקדק הרב בעל הספר בהעתקתו כוונת הרמב"ם באמרו בשמו סתם שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית שהיה לו לפרש זולת כשיהיה צבע הטלית תכלת כי בודאי יש מקום לטעות בזה למי שלא יעיין דין זה בספר הרמב"ם ז"ל ועתה שאין לנו תכלת העושה טלית תכלת יעשה כל הציציות לבן ולמה לא יעשה כן שיהיה הטלית ירוק או אדום שיהא כל הציצית לבן ובזה נסכים עם סברות רבים מהפוסקים שאמרו שאין לחוש שיהו הציצית מצבע הטלות עכ"ל ולא ידעתי מי דחקו לפרש כן בדברי הרמב"ם בהיות דבריו מבוארים שכיון למה שכתב רבינו בשמו שאילו היתה כוונתו כמו שפירש בו הרב הנזכר הו"ל להקדים היתה כולה תכלת לבן שלה משאר צבעונין למה שכתב טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה וכולי עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה ומ"ש בפ"א שזה הענף נקרא לבן משני שאין אנו מצווין לצבעו הדבר ברור שאין אנו מצווים לצבעו תכלת קאמר וכל שאר צבעונין מיקרי בשם לבן וכבר הרגיש הרב עצמו בזה ומפני כך כתב ולא נעלם ממני מה שיש לדחות ולתקן וכיון שכן יש לתמוה אמאי מסכן נפשו לחלוק על פירוש רבינו בדברי הרמב"ם מאחר שרש"י סובר כן ושמא משום דסוגיין דעלמא שלא לצבען וגם כי הפוסקים לא כתבו כן טרח להעמיד דבריו כמותם ומ"מ מ"ש שלא דקדק בעל הספר באמרו בשם הרמב"ם סתם שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית שהו"ל לפרש זולת כשיהיה צבע הטלית תכלת לעניות דעתי נראה שיפה דקדק בעל הספר דע"כ לא קאמר הרמב"ם אלא בזמן שהיה תכלת נוהג כדי שלא יהא נראה שלא הטיל לבן אלא תכלת לבד אבל האידנא דאין לנו תכלת אין חילוק בין צבע תכלת לשאר צבעונין והילכך טלית שכולה תכלת מטיל לה ציצית תכלת ושפיר דמי ואדרבא צריך הוא לעשות כן כדי שיהו הציצית מצבע הטלית כנ"ל. והתוספות הקשו על פירש"י מדאמרינן בריש ההוא פירקא מידי ציבעא גרים ותירצו דשמא משום זה אלי ואנוהו הוי והראב"ד תירץ בענין אחר ונראה מדבריו שגם הוא סובר שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית. אבל סמ"ג כתב דמדמקשי בגמרא (מ.) גבי סדין בציצית לא יהא אלא לבן יש ללמוד שהמטיל ציצית צבועים בטלית לבן אין לחוש דהא משמע שאינו חושש בצבע ועוד אומר בפ' התכלת (מנחות לח:) מידי ציבעא גרים ורש"י שפירש גבי טלית אין פוטר בה אלא מינה במין הצבע לא דק עכ"ל. וכתבוהו הגה"מ בפ"ג וכתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שמצא בתשובת הרשב"א שכתב על דין זה לא ראיתי לאחד מרבותי שחששו לזה כלל וכן נראה לי ע"כ וגם בת"ה סימן מ"ו כתב דלא נהגינן האידנא בשום מקום רק בציציות שהם לבינים ולא צבועים ואפילו בטלית קטן שהוא ממיני צבועים לא ראיתי מימי אחד שהיו מצוייץ רק בציצית לבן ולא צבוע ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב בשם בעל העיטור שציציות של לבן קודמין לכל הצבעונים באיזה צבע שיהיה הטלית שכשאמרו מין כנף שיהיה הציצית ממין הכנף סתם טליתות שלהם היו לבנים אבל אם אין לנו לבן א"צ שיהיו הציצית מצבע הטלית ומ"מ כיון דהרמב"ם ורש"י סוברים שצריך שיהיו מצבע הטלית וגם התוספות והראב"ד נראה שאינם חולקין נכון ליזהר בדבר וכן ראיתי המדקדקים נוהגים לעשות הציצית מצבע הטלית :
וכתב בספר המצות קטן ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי בספרי סמ"ק שבידינו כתוב בלשון הזה הג"ה וכלאים בציצית אסור לגמרי לדידן שאין לנו תכלת טלית של פשתן פטור אפילו במינו מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי ע"כ צמר ופשתים פוטרין במינן ושלא במינן ושאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין עכ"ל והכלבו רגיל בהרבה מקומות לכתוב סתם דברי סמ"ק והגהותיו וכתב כאן כלשון הזה טלית של פשתן פטור אפילו במינו וצמר ופשתים בין במינן בין בשאינן מינן פוטרין ושאר מינין במינן פוטרין בשאינן מינן אין פוטרין והר"פ כתב נכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי ורבינו נראה שלא היה גורס בספר מצות קטן כמו שהוא בספר מצות קטן שלנו דא"כ הוה ליה להקדים דטלית של פשתן פטור אפי' במינו כדי שיבא אח"כ מיהו נכון ליזהר שלא לעשות כמו שהוא בנוסחי דידן דסמ"ק אלא היה גורס בספר מצות קטן כגירסת הכלבו שעל מה שכתב דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן קאמר מיהו נכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן וכו' ובטעם ספר מצות קטן באזהרה זו כתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל נראה שהוא לפי שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר או אולי חששו לזה מפני שיש מי שסובר שציצית של פשתים אין לו מקום מן התורה ויש מי שסובר שמטילין ציצית של פשתן לטלית של פשתן ויש מי שסובר דמדאורייתא מטילין אבל חכמים אסרוהו וכמו שיתבאר בסמוך בסייעתא דשמיא ולפיכך כתב סמ"ק שדי לנו שניתן מקום לפשתן בשל פשתן אבל לא יהיה לו מקום להתיר בשאר המינים כמו צמר ע"כ. וק"ל על הטעם הראשון שהרי טלית של משי לא דמי לשל צמר ועוד שנראה מדברי הרב דבטלית של שאר מינים דלא דמי לשל צמר שרי להטיל ציצית של פשתן ובספר מצות קטן וכלבו כתוב מיהו נכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי ומדקתני אפילו משמע דבכל טליתות אסר ושל משי לאו דוקא ורבינו לא חשש לכתוב אפילו משום דממילא משמע ועוד דאם איתא דלא אסרינן ציצית של פשתן בשל משי אלא משום דדמו לצמר הול"ל נמי שנכון ליזהר שלא לעשות ציצית של צמר בטלית של צמר גפן או קנבוס משום דדמו לשל פשתן ועל הטעם השני ג"כ קשה שמאחר שמדברי טעם זה נראה שסובר רבינו המחבר דלספר מצות קטן ציצית של פשתן פוטר בטלית של פשתן א"כ לית ליה סברת האומר דציצית של פשתן אין לו מקום מן התורה וגם לא סברת האומר דאע"ג דמדאורייתא מטילין חכמים אסרוה שהרי כתב שדי לנו שניתן מקום לפשתן בפשתן דאלמא ס"ל דלספר מצות קטן עד היום ציצית של פשתן פוטר טלית של פשתן וא"כ על כרחין צ"ל דס"ל בשאר מינים לבד מצמר פטר אי מדאורייתא וכדרבא דדריש הכנף מין כנף וכו' אי מדרבנן וכדרב נחמן דפטר שאר מינים מציצית דאורייתא וא"א לומר שנאסרנו בשאר מינים ויהיה מותר בשל פשתן לכן נראה לי שסמ"ק פוסק כדעת ר"ת שטלית של פשתים פטור מלהטיל בו ציצית לא מיבעיא משל שאר מינים דהא לא פטרי שלא במינן ושל צמר נמי לא משום דהוו כלאים אלא אפי' מינו שהוא ציצית של פשתים דפטר ביה מדינא גזרו בו חכמים משום כסות לילה וזהו שכתב טלית של פשתים פטור אפילו במינו ומשום דמשמע שאין הפטור אלא בטלית של פשתן אבל ציצית של פשתים פוטר בשאר מינים כדינו לכך כתב מיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן אפילו בטלית של שאר מינים ונקט משי דהוא חד מאינך מיני וה"ה לשאר מינים וטעמא משום דחייש דלמא אתי להטיל ציצית בטלית של פשתן וגירסת הכלבו תתפרש ג"כ בדרך זה דכיון שאחר שכתב שטלית של פשתן פטור אפילו במינו כתב דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן משמע בהדיא דאע"ג דטלית של פשתן פטור מ"מ ציצית של פשתן פוטר בשאר מינים לכך כתב הר"פ שנכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי מטעמא דפרישית:
אע"פ שהגאונים ור"ת אסרו לעשות אפילו ציצית של פשתן בטלית של פשתים רש"י והרב רבי יצחק אלפסי התירו ולזה הסכים א"א ז"ל בפרק התכלת (מנחות מ.) ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבים והלכה כב"ה א"ר אליעזר ברבי צדוק והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ופי' רש"י ב"ש פוטרין. דלא דרשי סמוכים למישרי כלאים בציצית והא דנקט לשון פטור וחיוב ולא נקט לשון אוסרים ומתירים משום דציצית חובה הוא לבגד ואפילו אינו לובשה ואיסור והיתר נמי בהא תליא וכיון דלב"ש פטור הו"ל כלאים שלא במקום מצוה ועובר עליהם משום כלאים: וב"ה. דמחייבי ליה בציצית דרשי סמוכים ואין כאן משום כלאים ומותר ללובשן ובטלית של צמר לב"ש אסור לעשות בה לבן של פשתן ותכלת של צמר אלא הלבן והתכלת של צמר והאי דנקט פלוגתייהו בסדין משום דפסיקא לן מלתא דאין בו ציצית בלא כלאים שעיקר מצות ציצית תכלת כתיבא ביה ותכלת עמרא הוא: מן המתמיהין. מתמיה את כל הרואין שאומרים כלאים הוא לבוש אדב"ה פליג רבי אליעזר ובתר הכי גרסינן א"ר א"כ למה אסרוה ופירש"י א"כ דהלכה כב"ה למה אסרוה בירושלים ושקיל וטרי תלמודא בטעמא דמלתא ולבסוף מסיק רבא (שם:) שמא יקרע סדינו בתוך שלשה ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרא רבי זירא לסדיניה רבי זירא אמר גזירה נמי משום כסות לילה ופירש"י שמא יקרע סדינו קודם לכן בתוך שלשה אצבעות לשפת הכנף דהיינו מקום הציצית ויתפרנו בחוטי פשתן ויניח סוף החוטין תלויין שם ואח"כ יתן בה שני חוטי תכלת ויצרף אותם שנים של לבן עמהם והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ונמצא ציצית פסול והוו כלאים שלא במקום מצוה: שרא רבי זירא לסדיניה. התיר ציציותיו מסדינו שהיה של פשתן ונטלן משום שמא יקרעו כדרבא: משום כסות לילה. שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה ובפרק במה מדליקין (שבת כה:) איתא נמי להאי ברייתא גבי הא דאמר התם שהיו תלמידי ר' יהודה ברבי אילעי מחביאין ממנו כנפי כסותם לפי שהוא היה שונה בסדין בציצית הלכה כב"ה ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה וגם שם פירש"י כמו שפירש בפרק התכלת והתוספות כתבו שכתב רש"י בתשובה שלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב ובשמעתין היה להם ציצית של מינו והיו מחביאין מר' יהודה לפי שהיה מחייב לעשות תכלת והיה סבור שעושים כב"ש מדאורייתא ואינהו סברי אפילו לב"ה אסור מדרבנן משם כסות לילה וקשה לר"י דבפרק התכלת מהדר לאתויי דציצית חובת טלית הוא ואמאי לא מייתי מהכא דלא קתני אוסרין ועוד דבה"ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכינן להתעטף ועוד דאמרינן בפ"ק דיבמות דאפי' מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש ואיך יתכן דלא דרשי ב"ש סמוכין ועוד דרב עמרם פסק כב"ש בו' דברים וחשיב הך חד מינייהו ועוד אמאי נקט סדין בציצית הוה ליה למינקט כלאים בציצית ונראה לרבינו תם דכ"ע דרשי סמוכין ובית שמאי פטרי מדרבנן משום כסות לילה או משום שמא יקרע ופטרי אפי' ממינו מדקתני סדין בציצית ולא קתני סדין בתכלת וב"ה מחייבין אפי' תכלת דלית להו הנך גזרות דבית שמאי וכב"ש קי"ל כדמוכח בסיפא דהך ברייתא ואומר ר"ת דאין לעשות טליתות של פשתן ולעשות בו ציצית אפי' מינו דכב"ש קי"ל דפטרי והמברך מברך ברכה לבטלה עכ"ל וסמ"ג וסמ"ק פסקו כדברי ר"ת וכתב הר"ן בפרק במה מדליקין שכן דעת הרז"ה וכתב הרא"ש בתשובה כלל ב' שכן נוהגים באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן וכתב האגור שאפילו מבגד שמעורב פשתן עם צמר גפן אין עושין טלית אבל המרדכי בהלכות ציצית כתב בשם רבינו שמשון שנראה דוחק פר"ת דמנא לן לבדות הך גזירה מלבינו מינו אטו שאינו מינו ועוד רוב הגאונים פסקו בתשובות דשרי להטיל בפשתן מינו הילכך נראה כפי' הקונטרס דב"ש פוטרין משום כלאים ואפשר דסברי כרבי דאמר שם (לח:) התכלת והלבן מעכבין זה את זה וכיון דליכא תכלת לבן נמי ליכא וניחא דנקט פוטרין דפטרי אפי' ממינה והאי דקטינא (שם מא.) י"ל דסבר כרבי ופטור אפי' ממינה כיון דלא מצי למירמי בה תכלת ור' זירא אי כרבי ס"ל לא הטיל בה אפי' מינה ואי כרבנן שרא התכלת כדי להטיל בה מינה ולהכי נקט סדין בציצית ולא נקט תכלת בסדין והשתא לא צריכין לפרש כדפ"ה דציצית חובת טלית ותימה לומר דרב קטינא יסבור כר' דאין הלכה כרבי מחביריו וכל שכן מרבותי וגם רבי זירא יישבנו בדוחק ועוד מצאתי בתיפרי כסותך פרט לסדין ושאלתי לרבי ואמר לי דאסמכתא היא עכ"ל והרא"ש בהל' ציצית כתב כל דברי רש"י והתוספות ואח"כ הביא דברי בעל העיטור שכתב בשם רבינו האיי שמעולם לא היה אחד מהגאונים שהורה להטיל חוטי כיתנא בגלימא דכיתנא ומאן דרמי להו עובר משום לא תשא:
והרי"ף כתב והאידנא דלית לן תכלת רמינן לסדין ציצית ממינה ושפיר דמי דאמרינן איבעיא להו של פשתן מהו שיפטר של צמר ת"ש דאמר רחבה א"ר יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וחוטי פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתן פוטרין בכ"מ ואפילו בשיראין הא למדת דחוטי פשתן פוטרין בשל פשתן ומהא נמי שמעינן הכי דא"ר אליעזר כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ומפרשינן טעמא לפי שאין בקיאין ולירמו ביה עשרה וכו' גזירה משום קלא אילן ואקשינן לא יהא אלא לבן כלומר דהא צמר לבן פוטר בפשתים ופרכינן ה"מ היכא דליכא מיניה אבל היכא דאיכא מניה לא כלומר דכיון דלשם לבן אפשר לתת חוטי פשתן לא רמינן לבן מצמר כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה וחזינן למקצת רבוותא דאסרי למירמי חוטי פשתים בטלית של פשתים ואיתלו בהא דאמרינן בריש יבמות סד"א כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכו' הא כיצד צמר פשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן וקאמרי מדקאמר סד"א כדרבא מכלל דלית הילכתא כרבא דפטר בפשתן אלא צמר לחוד הוא דפטר וקא אסרי ציצית דכיתנא בסדינא ומינייהו מאן דמחייב ליה מלקות והני רבוותא דס"ל הכי לא דייקא בשמעתא ולא ידעי מאי קאמרי רבנן ומהאי שמעתא גופא גמרינן דעבדין כיתנא בסדינא דהכי אמרינן בגמרא סד"א כי דוקיא דרבא דאמר הכנף מין כנף ואנן נמי נידוק כי דוקיא ונימא הכנף מין כנף וה"ק רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדת צמר לצמר אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר הא סברא דסמכא דסמכי עליה רבנן וש"מ דפשתים לפשתים כשר הוא לדברי הכל ולית בה פלוגתא ע"כ וכתב עוד שיש מי שמביא ראיה מדאמר ליה מלאכא לרב קטינא סרבלא בסיתוא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה אלמא סדין פטור בציצית לגמרי דא"כ למה לא היה מטיל רב קטינא חוטי פשתן בציצת והוא ז"ל אומר שאין מכאן ראייה דהאי ציצית דקאמר ליה מלאכא לאו אלבן קאי דאפשר למעבדיה פשתן אלא אתכלת קאי דלא אפשר למעבדיה מפשתן דתכלת נמי איקרי ציצית דת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וכו' וקאמר רבי אליעזר ברבי צדוק עלה והלא כל המטיל תכלת בסדינו וכו' ש"מ דהא דת"ר סדין בציצית אתכלת קיימי דצמר נינהו וגזרו ביה משום כסות לילה ומשום תעשה ולא מן העשוי אבל לענין לבן דפשתים בפשתים ליכא למיגזר וליכא בהא מילתא ספיקא רעוד דאיהו עדיף מצמר גפנים ושאר מינים דחיובא דידהו מדרבנן ופשתים בפשתים חיובא דאורייתא הוא ודעת הרמב"ם בפ"ג כדברי הריף:
והרא"ש כתב וז"ל ותמיה אני מהיכן אמרי רבוותא דחוטי פשתן לא פטרי בשל פשתן מדאורייתא כיון דכתיב בקרא צמר ופשתים גדילים תעשה לך וכן אי דרשי הכנף מן כנף א"כ כל דבר פוטר במינו וראיתי לבעל העיטור שכתב והשתא דקיימא לן כב"ה דסדין חייב בציצית מדאורייתא ורבנן הוא דגזרי משום כסות לילה כי היכי דתכלת ליכא פשתן נמי ליכא דקיי"ל כרבי יוחנן בן נורי דאמר אין לו תכלת מטיל לבן כלומר צמר לבן במקים צמר צבוע תכלת ולבן כדינו ובסדין ליכא למימר הכי הילכך פשתים לא פטר בטלית כלל והא דאמרינן בשיראין או צמר או פשתים רב נחמן דס"ל דשיראין דרבנן הוא דמתרץ הכי ומשום הכי מיפטרי בכל דהו אבל טלית דאורייתא לא מפטרא בלא תכלת או צמר לבן במקומו כי היכי דלא מיחסר ציצית אלא צבע חלזון ורב קטינא דלא רמי ציצית משום האי טעמא הוא ומסתברא לן דהיינו טעמא דרבנן קמאי דלא רמי ציצית של פשתן בטלית של פשתן ע"כ לשון בעל העיטור ופירוש זר הוא לפרש אין לו תכלת מטיל לבן דוקא צמר צבוע לבן דרבי יוחנן בן נורי היינו רבנן דפליגי ארבי בהך ברייתא וכו' ודבר פשוט הוא דמדאורייתא אין לאסור ציצית של פשתן לטלית של פשתן ואפשר שירדו לדעת ר"ת ואסרו מדרבנן ונראה שהרב רבי יצחק אלפסי נמי סובר כר"ת דב"ש דרשי ססמוכים ואסרו לתת תכלת בסדין משום הנך גזירות דמפרש תלמודא מדהביא הך דר' זירא גזירה שמא יקרע סדינא וכו' אבל במינו מחייב ודייק דסדין בציצית היינו תכלת מדאמר רבי אליעזר ב"ר צדוק והלא כל המטיל תכלת וכו' ומשום דעיקר המצוה היא תכלת קרי ליה ציצית בסתם אלא קשיא ליה לישנא דפוטרים דכיון דמחייב במינו ולא אסר תכלת אלא משום גזירה הול"ל אוסרין ומשום לישנא דפוטרין פי' ר"ת ואפי' במינו ואפשר דכשאמרו בית שמאי ובית הלל דבריהם בבית המדרש אמרו בית הלל דבריהם בתחלה ואמרו מחייבים ואפילו בתכלת מחייבי והשיבו ב"ש על דבריהם ואמרו דאיסורא איכא בתכלת מדרבנן וכששנו מחלוקתן הקדימו בית הלל דברי בית שמאי מפני ענותנותן שמקדימים כל פעם דברי ב"ש לדבריהם ואגב דב"ה שנו מחייבין שנו גם בדברי ב"ש פוטרין ולעולם במינו מחייבין וכדאי הוא הרי"ף לסמוך עליו ואפילו לדברי ר"ת גזירה רחוקה היא דגזרו במינו אטו תכלת ותכלת גופיה גזירה שמא יקרע או משום כסות לילה והאידנא דליכא תכלת לא שייכי הנך גזירות ולכך לא מחיתי באנשי ספרד שמתעטפין בטלית של פשתן שלא להרפות מצות ציצית בידם עכ"ל ולפי שראה רבינו שהרא"ש היפך ליישב דברי הרי"ף וגם כתב שכדאי הוא לסמוך עליו לפיכך כתב שהרא"ש הסכים לדברי הרי"ף ולי נראה שמלשון הרא"ש משמע שנראין בעיניו דברי ר"ת אלא שכדי שלא להרפות מצות ציצית ביד אנשי ספרד לא רצה להורות להם כמותו וכ"כ בהדיא בתשובה כלל ב' וז"ל וכן נוהגים באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכולם לובשים טלית של פשתן ואמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתן תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלים באילן גדול שמתירו ועוד אף לפיר"ת אין לאוסרו בזמן הזה דעיקר טעם האיסור הוא דלמא אתי למירמי ביה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו הו"ל כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למיגזר כלל דלא שייך לדמותי לדבר שנאסר במנין דאין לו היתר אלא ע"י בית דין גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דלא דמי לתקנת ריב"ז וכו' כל זה דקדקתי שלא לאסור לבני הארץ הזאת טלית של פשתן עכ"ל. הרי אתה רואה שהוא נדחק כדי להעמיד מנהג הארץ ההיא אבל סברתו הוא לאסור כדברי ר"ת לכן כל ירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתן היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר ליה מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל ממצות ציצית וכמו שנהג הרא"ש עם אנשי ספרד וכבר כתבתי דכיון דהרי"ף והרמב"ם סוברים דשאר מינים בר מפשתים וצמר רחלים לא מיחייבי בציצית מדאורייתא כמו שנתבאר בראש הסימן נכון שלא לעשות הטלית משום דבר אלא מצמר רחלים כי היכי דליקיים מצות ציצית מדאורייתא וכן כתב האגור בשם ה"ר ישעיה והר"י מולין שירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים ובלבד שלא יעשה של פשתן כדי לחוש לכתחלה לדברי האוסרים ואי לא אפשר ליה יעשה אפילו של פשתים ומברך עליו בהסכמת הרי"ף. והרמב"ם והרא"ש ז"ל: