לא תירא מהם. אלא תשיב בוני בתים, ונוטעי כרמים, ולוקחי אשה חדשה, ורך הלבב, ואל תאמר יתמעטו הגייסות; "רך הלבב" איכא למאן דאמר: שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ומים שותתין על ברכיו מחמת פחד, ואיכא למאן דאמר: שירא מן עבירות שבידו, כדאמרינן (סוטה מד, ב) שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מערכי המלחמה:

ואיש אחר יקחנה. או יחלל הכרם, או יחנך הבית, ועגמת נפש הוא, ואיכא למאן דאמר: דכל אלה שלא לבייש את הירא ורך הלבב [ריה"ג שם מד א]:

[כרם: אפילו קטן] וכגון שתים כנגד שתים ואחת יוצאה [זנב] כי אז חשוב (כזה) [כרם]. וכגון שבנה בית הראויה למזוזה, וכגון שלקח אשה שכשרה לו, לאפוקי כהן שנשא גרושה, וכיוצא בו, ואם נשא אשה חדשה שאינו מחזיר גרושתו, או נטע כרם וחללו או בנה בית וחנכו, אינו יוצא כלל אפילו לתקן הדרכים ואפילו להספיק מים ומזון, כדכתיב [להלן כד, ה] נקי יהיה לביתו שנה אחת, ומרבה אף בונה בית ונוטע כרם, כדאי' בסוטה [מג, א. במשנה], אבל רך הלבב וחביריו מתקנין הדרכים ומספיקים מים ומזון, וקודם שיאמרו להם שיחזרו הכהן מחזק אותם בשמו של הקב"ה:

אל תיראו ואל תערצו. ולא ימס. איכא למימר שהשוטרים אומרים אותו ואיכא למימר שהטעם הוא שהפסוק נותן:

ויספו השוטרים לפי הפשט נראה, שפעם מכריזין על רך הלבב, לפי שיש בו תקלה, שמביא מורך בלב האחרים:

להלחם עליה. מפני שהיה בה מרד, ולא מפני שהיא מנחלתך, כדאמרינן לקמן [פסוק טז] ומאחר שאין אתה בא עליהם אלא מפני המרד, קרא לה שלום, ושאם תרצה לכבשה הרשות בידך, אבל לא תהרגם ולא תקח העיר מידם, מאחר שהם חפצים בשלום אבל אם עומדים במורדם, [אז עליך] להרוג זכורה הנלחמים עליך, והטף והנשים שאינם בני מלחמה תבוז לך:

מערי העמים האלה המחזיקים בנחתך לא תקרא לשלום ולא תחיה כל נשמה לא נשים ולא טף, והטעם לפי שהם אדוקים בעבודה זרה ויחטיאו אותך לי, ואלו העמים פעם שמונה אותם שבעה אומות, ופעמים ששה, ואותם שאינו מונה כוללם באביהם "הכנעני" כי שנים עשר היו, דכתיב (בראשית י, טו) וכנען ילד את צידון בכורו וכו' ומונה שם י"א וכתיב ואחר נפוצו משפחות הכנעני שמאחד נחלק לשנים [עי"ש בפירושו]

כי תצור על עיר ימים רבים. שתראה שאתה צריך לישב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה, זה לך עצה:

שלא תשחית את עצמה לנדוח עליו גרזן להכריתו ולהשחיתו, כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור:

כי האדם עץ השדה. דהא עץ השדה הוא האדם, כמו: "אדם" עץ השדה קרי, בין עץ מאכל בין אילן סרק, ושניהם כאדם לסייע לך לבוא העיר מפניך במצור ללכדה, כמו [מל"ב כד, י] ותבא העיר במצור: שנלכדה, "והעץ מאכל" עץ ממנו תאכל, ויספיק לך מזונות, ותוכל לישב שם, ו"אילן סרק" שתבנה ממנו סוללות ודיק, נמצא שניהם מסייעין לך, זה על שתאכל ממנו וזה על ידי שתבנה ממנו מצור, ואז אם תקיים זה, האדם עץ השדה, כאדם עץ השדה, לסייעך, לבוא מפניך ולה[תג]בר, אבל אם תלך על אומה להשחיתה, ולא לישב שם במצור, אז לאחר שתלכד העיר תוכל להשחית אפילו עץ מאכל, אם אינה מארץ ישראל, כדכתיב גבי מואב, שאמר להם נביא [מל"ב ג, יט] ועל עץ טוב תפילו – וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים:

עד רדתה. ואפילו בשבת [שבת יט, א. ב"ק צא, א] "רדתה" לשון "ורודה במועד" [להלן כח, נב] עד רדת חומותיך. כמו (רות ב, ז) זה שבתה הבית מעט, שהוא מן "ישב" כמו רדתה מן "ירד":