Bekhor Shor, Deuteronomy
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אתם ראיתים. עתה מזכיר להם הנסים והנפלאות אשר נעשה להם, במדבר ובמצרים:
ולא נתן ה' לכם לב לדעת. שלא שמתם לבכם לכל־הנסים הללו לבטוח בהקב"ה עד היום הזה. כמו (עדיין) [עד זמן] הזה, אי־נמי עד היום ששמתם לבכם (לבבכם) וקבלתם הברית, ואתם חפצים להכנס לארץ ולהלחם, על בטחונו של הקב"ה:
ואולך אתכם. עתה מדבר בשליחותו של מקום, כאילו הקב"ה מדבר עמהם:
ותבואו אל המקום הזה. ונתתי בידכם את סיחון ועוג, וארצם שנתנה לשני־המטות וחצי־המטה, ולפי שעשה לכם כל החסדים הללו
תשמרו את הברית ולא תאמרו בשכר שעשיתי בלבד אני מבקש זאת לכם, כי אף בשכר שאעשה לכם, כי למען דבר שתשמרו הברית תשכילו ותצליחו כל אשר תעשון: מכאן ולהבא:
אתם נצבים. במעמד אחד:
ראשיכם. ראשי־השבטים, והשבטים־עצמם, והזקנים והשוטרים וכל איש־ישראל. הבינוניים והטף והנשים והגרים אשר באו לגור בקרב מחניך. מחטב עציך. העבדים, עד שאב מימיך. השפחות:
לעברך בברית. כולכם מוכנים לעבור בברית, וכולכם יחד, ולכך טוב לכרות הברית עכשיו, שלא יוכל אחד מכם לומר: אני לא הייתי בברית, ולא קבלתי הברית עלי, כי מאחר שתעברו את הירדן ותתפזרו איש לירושתו ולנחלתו אי־אפשר לאסוף אתכם כולכם יחד כמו עכשיו, שאי־אפשר שלא יהיה בכם חיה או חולה או אנוס, או חיגר, ואי־אפשר לעזב הבתים והערים בלא־שום בריה אבל עכשיו הרי אתם כולכם בשכונה אחת ובמחנה אחד וכולכם שומעים ורואים את כריתות הברית, ואין אחד מכם יכול להשמט לומר: אני לא הייתי בברית. "כריתות־ברית" על שם שכורתים עגל לשנים, ו"לעברך" על שם שעוברים בין בתרי־העגל שעשה אברהם־אבינו בין־הבתרים, דכתיב (בראשית טו, י) ויבתר אותם בתוך, וכמו שעשו כשכרתו־הברית לשלוח העבדים חופשים, (ירמיה לד, יד) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, והוא סימן כי כאשר יעבור על הברית ככה יכרת, כמו [שמ"א ז, ט] ויקח שמואל טלה־חלב אחד. [שם יא, ז] ויקח צמד בקר וינתחהו – לאמר: אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו:
To cause you to cross over in the covenant All of you are ready to cross into the covenant, and all of you are together. And for this it's good to execute the commandment now, that not one of you is able to say: I was not in the covenant, and did not accept the covenant upon myself. Since when you will cross the Yarden and be scattered each man to his inheritance and portion, it will be impossible to gather all of you together as you are now - since it's impossible that there will be no birthing woman or sick person or person kept aaginst their will, or lame person, and it's impossible to leave the houses and cities without any creature. But now, behold all of you are in one area and one camp, and all of you hear and see the execution of the covenant, and not one of you is able to withdraw and say 'I was not in the covenant'. "Execution [lit. "cutting" כריתות] of the covenenant" since they cut the calf into two, and "to cause you to cross over" since they passed between the parts of the calf that Avraham our father did between the parts, as it says "and divided them in the midst" (Bereishit 15:10). And like they did when they executed the covenant to send the slaves free (Yirmiyahu 34:13), the calf which was cut into two and they passed between the parts, this is a sign that when you pass over the covenant this is how it will be cut. Like, "And Shmuel took one milk-goat" (I Samuel 7:9), "And Tzamad took a cow and cut it into parts" (I Samuel 11:7) -- to say, which will not go after Shaul and after Shmuel, so will be done to his cow.
לעברך. כאיש אחד:
To bring you over As one man.
בברית ה' אלהיך ובאלתו. שתקבל עליך הברית והאלה, "אלה" לשון שבועה ולשון קללה, שתקבל עליך שתהא מושבע ועומד על המצוות לקיימם. והקללה שתחול עליך אם לא תקיים, ואם תקיים הברכה החיים והשלום:
In the covenant of GOD your God and into Their curseThat you will accept upon yourself the covenant and the curse - "curse" the language of oath and of curse, that you accept upon yourself to have sworn an oath and accept the commandments to keep them, and the curse which will come upon you if you do not keep; and if you keep, the blessing and the life and the peace.
למען הקים אותך. למען כן כורת עמך ברית־הזה להקים ולקיים שתהא לו לעם, ולהיות לך לאלהים שתקבלנו עליך לאלהים:
כאשר דבר לך. שאמר לך "אנכי ה' אלהיך" ואף אמר לך: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים":
וכאשר נשבע לאבותיך. שאמר לאברהם: (בראשית יז, ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך – והייתי להם לאלהים, ורוצה הקב"ה לקיים בך אותה הבטחה, ולא לישמעאל ולבני־קטורה:
וליצחק. אמר: [שם כו, ד] ונתתי לזרעך את כל הארצות־האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, [ג] והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, בך אני רוצה להקימה, ולא לבני עשו:
וליעקב. אמר [שם כח, יג] אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ולא לעשו, ולמען הקים אלו־הדברים הוא כורת עמך הברית:
ולא אתכם לבדכם. כלומר: לא מיבעיא שהוא רוצה שתהיו כולכם בברית, כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלוים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר, וזה:
אשר איננו פה עמנו היום. שעתידין להלוך ולהתגייר, ואתם תקבלו על ידם הברית שיהא על־שאינם־העומדים כעל־העומדים, ורבותינו אמרו (נדרים כה, א) לא אתכם לבדכם: שאמר משה להם: לא על־דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי:
כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים. ואעפ"י שכבר מתו יוצאי־מצרים מכל־מקום לא נגזרה הגזרה על פחות מבן־עשרים, ולא על יתר מבן ששים, ויש שיצאו, בני שמנה־עשרה ובני תשע־עשרה וראו העניין:
ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. בגבול עמון ומואב ואדום ומדין, וראו אף אותם שנולדו במדבר עניינם:
ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן. שהם־עצמן חושבין (חשובים?) כגללים, שעושין פסל של עץ או של אבן, וכשהוא חדש עובדו, וכשהוא מטושטש משקצו וזורקו בגלל ובטיט־חוצות וכשאין עושה לו מה שהוא רוצה, הוא מקללו ומחרפו, כדכתיב (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו, כשמקלל אחרים אומר: הוי כאלוהו שאינו יכול לעזור לו, כמו (בראשית מח, כ) בך יברך ישראל וגו' שאינו אומר: וקלל את מלכו ואלוהו:
And you saw all the detestable things and the disgusting things of wood and stone that they themselves think (are thought?) as disgusting things, that they make an idol of wood or stone. When it is new they serve it, and when it is blurred(?) they detest it and throw it into the disgusting thing [i.e. dungheap] and into the dirt of the streets. And when it does not do what they want, they curse it and degrade it, as it says "and when they are hungry, they shall rage and revolt against their king and their divine beings" (Yeshayahu 8:21) and when they curse others, say: O, it is like their god who is unable to help them, like "By you shall Israel give-blessings"... (Bereishit 48:20), and it does not say "they shall curse their king and their God".
כסף וזהב אשר עמהם. כשעושה תמונה של כסף וזהב, לאחר שיעבוד אותה שנה או שנתים אומר: אין זו מועלת כלום אעשה לי אחרת, ושובר ושוחק, ושם הכסף והזהב עמו, מפני שדמיו יקרים. ויש לפרש: שאותה של כסף־וזהב שם עמו ואצלו, כי ירא פן תגנוב, כי אינה יכולה לשמור עצמה אפילו מן העכברים וראיתם שעיבד־זה ומניחו, ועובד אחר, ואין עליהם שום מרות, אלא מי שרוצה עובד ומי־שרוצה מניח כל מה שליבם חפץ, ודבקים בגזל וגנבה וזימה ועריות וכל שלבם חפץ עושים, וזהו דבר שבלבו של־אדם אומר שיעשה כל שרירות־לבו, ולכך צריך שתקבלו כולכם את הברית, הקללות והשבועות, שתעמדו במסורת־הברית:
"of gold and silver that are with them" When they make an image of silver and gold, after they serve it for one or two years they say: This isn't working at all, I will make another. And they break it and grind it, and there is "silver and gold that are with it", since it's expensive. And one could explain: that it itself is gold or silver, there they are with it and beside it, since they are afraid of it being stolen, since it can't guard itself even from mice. And you will see that they serve this and leave it, and serve another, and they have no authority over them, rather whoever wants worships and whoever wants leaves, everyone according to the desires of their heart. And they cleave to theft and robbery, promiscuity and incest, all that their hearts desire they do. And this is something in the heart of a person to do "the stubbornness of their heart" (ref to Devarim 29:18). And therefore you need to accept all of you the covenant, the curses and the oaths, that you will stand by the tradition of the covenant.
פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים. שאין מבחינים בין טוב לרע, ואץ ממחין בידו מלעשות כל אשר עם לבבו, פן יש בכם שרש פורה ראש של מחשבה רעה שלאחר־זמן תבוא לידי־מעשה, ויפרה וירבה דבר רע ומר כראש ולענה, ולכך אני רוצה שתהיו כולכם בברית ובאלה ובשבועה, שאם יהיה אחד מכם שלא יהיה בברית:
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו: לאמר: שלום יהיה לי כי בשרירות. שיאמר מה לי בצער הזה, הלא לא קבלתי האלה, שלום יהיה לי כשאלך בשרירות־לבי, כי אני לא קבלתי־האלות הללו, למען שירצה לספות הרוה שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רוה ושבע מהם, שאינו תאב להם, שאין בהם יצר־הרע, כגון לבישת שעטנז וזריעת־כלאים, עם חטאים שהוא תאב וצמא כגון גזל ועריות, ויעשה כל מה שלבו חפץ, שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית, ויבא בטענה, אבל עכשיו שתבואו כולכם בברית ותקבלו האלות והשבועה עליכם, תדעו שהעובר על השבועה
לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו. שהתניתם־לו לומר לעמוד־בברית [וליענש] אם לא תעמודו, ומתוך כך שתקבלו הקללות לא תבואו לידי מחשבות־רעות הללו, ותעמדו בברית, שאם לא תעמדו ירבצו בכם כל הקללות שקבלתם:
הכתובה בספר־הזה ומחה ה' את שמו. של עובד־ע"ז:
מתחת־השמים. שלא יהא לו נין ושריד במגוריו:
והבדילו ה' לרעה. הוא סבור להבדל משאר־ישראל לעשות חפצי־לבו, והוא יבדל לרעה־לו לקבל קללות ופורעניות:
ואמר הדור־האחרון. כלומר: מתוך־שתקבלו־הברית אם לא תעמדו עליו, יצדיקו הדורות הבאים את דינו של הקב"ה, שכשישאל אדם:
על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ועל מה כעס כל־כך,
ומה חרי האף הגדול הזה. שיראו אותה שרופה בגפרית ומלח, שכל מקום שגפרית נופל [יפול] מלח עמו, כדכתיב [בראשי' יט, כד] וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, וכתיב באשתו של לוט [שם פסוק כ"ו] ותהי נציב מלח, שמלח נפל עליה, וכשיראה שרופה בגפרית ומלח יתמהו עליה שאינה מעלה עשבים, ואין בה שום טובה, וכל האומות עובדים ע"ז לא בא עליהם כך, ואינם בגלות:
(כד-כה) ואמרו. והשיבו אותם: בדין עשה להם כך, כי הם באו בברית עם הקב"ה ואחר־כך עזבו בריתו ולא־עמדו בשבועתו, וקבלו הקללות מדעתם־ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב"ה, וזהו דינו, ויאמרו כי הם הלכו ועבדו אלהים־אחרים שקבלו־עליהם שלא לעבוד, ולכך חרה־להקב"ה והגלם ונתשם מעל אדמתם בפשיעתם, כי ה' הצדיק, אבל שאר האומות לא קבלו הברית:
"תורה" לשון נקבה, וכשהוא מדבר עליה כתיב "זאת" וכדקאי א'ספר קאמר: "הזה". – שהניחו את הקב"ה, שנוראותיו ונפלאותיו וגדולתו וגבורתו ידועה לכל עבדיו [והלכו לעבוד] אלהות אשר לא הכירו ולא ידעו בהם שום מעלות,
ולא חלק להם. לעבדם, אלא לכל העמים יחד להשתמש בהם, והם עובדים את העמים ומאירים להם, כדכתיב (דברים ד, יט) וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים" להאיר להם (מגילה ט, ב) וכן הכסף והזהב להשתמש בהם נבראו ולשמשם, והם השתחוו להם ושמשו אותם, וגם אינם חלק שלהם, כי אני חלקם, [כדכתיב: תהלים טז, ה] ה' מנת חלקי וכוסי ואומר (איכה ג, כד) חלקי ה' אמרה נפשי, והם עזבו אותי:
הנסתרות לה' אלהינו. לפי שכתוב (כ) והבדילו ה' לרעה, ואחר כך (כא) ואמר הדור האחרון, דמשמע דכל הארץ לוקה על ידי איש אחד או אשה אחת או שבט אחד או משפחה אחת – אמר לך הכתוב: "אם נסתרות הן מה שעושה איש ואשה, לה' אלהינו הוא, והוא יפרע לעושי־הרעה כרעתו, ולא יענשו ישראל עליו, אלא הוא ימות ברשעו:
והנגלות לנו ולבנינו עד. שאם יעשו העבירה בגלוי אז העונש עלינו ועל בנינו אם לא נתבע ונבער הרע מקרבינו, ורבותינו אמרו [סנהדרין מג, סע"ב, ובמד"ר ג, יג. וספרי בהעלותך: ס"ט] למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע שב'עד, לומר: שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן, דהכי משמע קרא: "הנסתרות לה' אלהינו" שאין מכיר בהם אלא ה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר: הכל עלינו; ואיכא לפרש־נמי כדפרישית לעיל, שאין לנו בנסתרות כלום, ונקוד על: לנו ולבנינו ועל ע' שבעד שהם י"א אותיות, ללמדינו שיש חילוק בנסתרות פעמים שהוא בפירוש שנוי שישראל נענשים על הנסתרות משעברו, והאי דלא עשה הנקודות על הויה אלדינו משום שהיה נראה כמוחק את השם, ולפיכך לא נענשו על ד' חרמות [ר' בגמ' ה' ובירושלמי סנהדרין ו, ג (כ–ב) ובבר"ר פה, יד: ארבעה] שעבר עכן במדבר, שהודה עליהם, שאמר (יהושע ז, כ) כזאת וכזאת עשיתי, אבל על אותו שעבר ביריחו משעברו, נענש, וכגון שהיה להם לדקדק שלא יקח אדם משלל העיר כלל, או שהיה להם שלא להחרים, שהם פשעו קצת, אבל אם לא פשעו כלל ח"ו, לא יענשו לעולם, ור' נחמיה אמר לא יענשו על הנסתרות לעולם מפני דקדוק מעט כזה, ולא נענשו אלא מפני שידעו בניו ובני־ביתו, והנקודה על לנו ולבנינו דוקא, וא'נגלות חילק, שלא נענשו על הנגלות עד שעברו. ונקודה על – ע' משמע עבירה לדברי ר' נחמיה, לומר: דיש חלוק בין קודם עבירה לאחר־עבירה: