והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. הברכה בדורות הכשרים ששומרים המצות, כגון בימי יהושע, כדכתיב (יהושע כד, לא) ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי־יהושע, ובימי־שמואל דכתיב [שמ"א ז, ב] וינהו כל בית־ישראל אחרי ה', ובימי השופטים הכשרים, ובימי דוד ושלמה, וכיוצא בהם: והקללה: בימי ירבעם ואחאב ואמון ויהויכין וכיוצא־בהם:

והשבות אל לבבך. את הדברים הללו שאני אומר לך:

בכל הגוים. בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת־הברית ולא־עמדת בו:

ושבת. ותעשה תשובה:

ושב ה"א את שבותך מגלות בבל:

ושב וקבצך מגלות הגדול והארוך הזה שאנו מפוזרים בו בכל העולם ורבותינו דרשו מכאן שהקב"ה צר בצרתם של ישראל כדכתיב (ישעיה סג ט) בכל צרתם לו צר וכשהם שבים כאילו הוא שב דכתיב ושב ה' ולא כתיב וישיב ה' ואע"ג שכתוב גבי אומות העולם (ירמיה מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון מכל מקום לא כתיב ושב ה' כי הכא:

ומל ה' אלהיך את לבבך. בא לטהר מסייעין אותו (שבת קד, א. יומא לח) שיחזיק התשובה בידכם:

על אויביך ועל שונאיך. ותקח נקמתך מהם אשר רדפוך. כי אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה [ל' זכריה א, טו] והוסיפו רעות על־ישראל, כדכתיב:

כי ישוב ה'. "כי"־זה כמו "דהא" ישוב ה' לשוש עליך לטוב, וכן: "כי" של אחריו:

כי תשמע בקול ה'. דהא תשמע בקול ה', שאין ספק בדבר, דודאי יהיה הדבר הזה, ונבואה היא:

הכתובה בספר־התורה הזה. הכתובה קאי אתורה ו'הזה' קאי אספר:

לא נפלאת היא ממך. דבר שאין אדם יכול לעשותו, אלא בטורח ובעמל קורא "רחוק" שדבר רחוק הוא:

לא בשמים היא. שאין הקב"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לקיים אלא אם־כן עולה לשמים, וזהו דבר נפלא:

ולא מעבר לים היא. שאין אדם יכול לקיים אלא אם כן עובר את הים, וזהו דבר רחוק, אבל יכול להיות –

בפיך ובלבבך לעשותו. פה בלא לב אינו כלום, דאחר כוונת־הלב הן הן הדברים, דכל העושה מצוה ואין לבו לשמים, אינו כלום, כדכתיב (קהלת ד, ד) "ואת כל כשרון־המעשה כי־היא קנאת־איש־מרעהו". ואין הכשרון לשמים, גם (זה?) הוא ולב, בלא־פה זו־היא מחשבה שאינה באה לידי מעשה, ואינו כל־כך:

את החיים ואת הטוב. אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהי' לך עושר וכבוד ובנים ובני־בנים:

ואת המות ואת הרע. מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט־ימים ידוע־חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד:

אשר אנכי מצוך היום לאהבה – וחיית ורבית. שתרבה לחיות:

וברכך ה' אלהיך בכל מיני־ברכה, וזהו הטוב:

הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון. להיות קצרי־ימים, ולא תאריכון ימים על האדמה. שתהיו שבויים ועשוקים ורצוצים, וזהו הרע:

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. יש־לפרש: פמליא של־מעלה ופמלייא של־מטה, ועיקר הפשט: השמים והארץ הם יעידו עליכם, וידם תהיה בכם בראשונה הן לטוב הן לחילוף, כדכתיב [לעיל יז, ז] יד העדים תהיה בו בראשונה, אם תעשו טובה יעידו: "ונתנה הארץ את פריה" והשמים יתנו טלם וגשמיהם בעתם, ואם רע ועצר את השמים ולא־יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, אפילו מה שמובילין לה [ספרי עקב יא, יז סימן: מג]:

ובחרת בחיים. אני נותן לך עצה הוגנת לך, אף על פי שדבר פשוט הוא לבחור בחיים, אני אלמדך דרך־החיים,

לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו כי הוא חייך. וזהו דרך־החיים, כי ה'־אלהיך מלמדך להועיל (ישעיה מח, יז):