שמע ישראל. אנטנט בל':

ולמדתם אותם. לדורות הבאים:

ושמרתם לעשותם. אותם:

לא את אבותיכם. בלבד כרת, כי אם אותנו כי אף אותנו:

פנים בפנים דבר. אנכי ולא יהיה לך:

אנכי עומד [וגו'] להגיד. שאר הדברות:

כי יראתם. כדמפר' למק':

ולא עליתם בהר. לשמוע שאר המצות והמשפטים:

שמור. בדברות הראשונות שמדבר על מעשה בראשית שהוא דבר רחוק, אמ' זכור כאדם שמזכיר דבר רחוק, וכאן שדיבר על יציאת מצרים שהיה להם דבר קרוב, אמ' שמור. ושניהם בדיבור אחד נאמרו. ושבת אות ומזכרת למעשה בראשית ששבת בו הק', ליציאת מצרים דאדם ששובת נר' בן חורין שאין מי שיכריחנו לעשות מלאכה ושניהם תיקנו חכמים ליזכר בקידוש היום. ולפי שהוא אות לבני ישראל, לא רצה הק' שישבתו בו גוים ונתן בלבם להיות שובתין ביום ראשון ולא בשבת, שאם ישבתו כמו כן, וסדר הדברות פירשתי בוישמע יתרו:

ואת תדבר. ואת לשון נקבה לשון תשות כח, כי קולך בא אלינו בחלשות ונוכל לסובלו:

היטיבו [כל] אשר דברו. כי אי אפשר לכולם שיהיו נקיים וטהורים לדבר עמהם תדיר:

מי יתן והיה לבבם זה להם. שיהיו יריאים מפני ומזומנים למצותי:

למען תחיון. לטובתכם אני דורש: