אלה מסעי בני ישראל…למסעיהם על פי ה'. שהיו על פי ה' [כדכתי' "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"]:

ובאלהיהם עשה ד' שפטים. גדוליהם ודייניהם קורא אלהיהם כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" כי הגדולים מתו כמו הבכורי' כי גם הגדולים נקראו בכורי' כדכתי' "ואנכי בכור אתנהו" כי גדול הבית היה מת ולכך הוא אומ' "כי אין בית אשר אין שם מת" כי מקום שאין בכור שם מת גדול הבית וזהו "באלהיהם עשה ה' שפטים" והיו מקברים אותם [ולשון נופל על הלשון הוא כאילו כתב ובשפטיהם עשה ה' שפטים כי אלהים לשון שופט, ולכך לא אמר אלהיהם הכה ואלהיהם הרג]:

וישב על פי החירת. לפי ששבו לאחורי' כת' "וישב" וכתי' "וישבו ויחנו לפני פי החירת" שלא יהיו בדאים ושקרים על שאמרו "דרך שלשת ימים נלך" דמשמע ואחר נשוב ועתה שבו אלא שפרעה יצא אליהם בחרבות שלופות ונכנסו מפניו בים ונכנסו אחריהם וטבעו ונפטרו מתנאם כי אל מי יקיימוהו מאחר שמתו אותם שהתנו להם, ועוד שהם עצמם מנעום מלשוב. ועל מה דכתוב כאן באלה מסעי דבהר ההר מת אהרן ובזאת חקת כת' "ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן" כתבתי שם כפי השגת ידי:

כי אתם עברים את הירדן. אעפ"י שהזהירם בכמה מקומות על זה סמוך לביאתם לארץ רצה להזהירם:

כאשר דמיתי. כלשון בני אדם הכתוב מדבר כאדם שאו' כאשר הייתי סבור לעשות להם שאמרתי לכם "לא תחיה כל נשמה" ואם לא תעשו כל מצותי בהם הרי שדימיתי ולא נעשה ואנקם מכם: