כ"מ: ויש לתמוה למה פסק כרבי יהודה. נ"ב ע' תוספות יו"ט [סוטה פ"ט מ"א]

אחר שמודדין כו'. נ"ב ע' תוספתא וירושלמי ובמפרשיו וצ"ע [בתוספתא סוטה פ"ט מ"ב איתא בזה"ל כיצד עושין שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנים וחופרים וקוברים אותו ומציינין את מקומו עד שיבואו לב"ד שבלשכות הגזית וימודו וכן מובא תוספתא זאת בירושלמי סוטה פ"ט ה"א ושם הלשון ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלשכת הגזית וימודו עכ"ל הרי מבואר שקוברין קודם המדידה וע"ש בשירי קרבן על הירושלמי ומה שתנן בסוטה מ"ה ב' שמודדין מטיבורו כו' מחוטמו כו' היינו מקום טיבורו שבקבר וע' חסדי דוד על תוספתא שם. ויש לומר שדין הרמב"ם כשנמצא לא רחוק מירושלים שאפשר למדוד ולקוברו בו ביום בלא לינה שבזה מודדין מטיבורו ממש והתוספתא וירושלמי איירי כשרחוק מירושלים ובלתי אפשר בו ביום והלן מתו עובר בלא תעשה כדתנן סנהדרין מ"ו א' וברמב"ם פ' ט"ו מה' סנהדרין ה' ח' ופ"ד מה' אבל ה' ח'. ואין זה לכבודו שהרי אפשר לציין ולמדוד מטבורו שבקבר לכן קוברין אותו קודם. ועוי"ל דהתוספ' מיירי שנמצא בשדה וקנה מקומו ואסור לפנותו כמ"ש בב"ק פ"א ע"ב וברמב"ם ה' נזקי ממון ה' ג' שבזה נוטלין עפר מתחתיו ומקברין אותו במקומו ממש ומודדין מטיבורו שבקבר ודין הרמב"ם כשנמצא על המצר או בתוך התחום שמוליכו משם כמ"ש בגמ' וברמב"ם שם ולכן בלתי אפשר לקיים מדידה מטיבורו רק קודם קבורתו ומודדין מקודם]: