לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי-שבת בלחם משנה, ואפילו שאינו יכול לאכול אלא רק כזית - ללוות השבת ביציאתו. וכבר כתבנו לעיל, כי להמשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות, עושין סעודה רביעית במוצאי-שבת, ומכוונים בה כדי להמשיך אור קדושת שבת לכל סעודות ימי החול וכנזכר לעיל, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. ויש משתדלים להביא על השולחן לאכול איזה דבר חדש - מן פרי או מין מרקחת, ומיני מתוק שלא אכלו ממנו בשלוש סעודות אותו היום, ומעלתה גדולה שמצלת מחבוט הקבר, והיא נקראת על שם דוד המלך עליו השלום. לכן אומרים קודם נטילה: "אתקינו סעודתא דמהימנותא, דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא"; ואומרים פיוטים השייכים לדוד הע"ה בתוך הסעודה, גם בשביל לימוד ועסק תורה מתוך סעודה זו; על כן מנהגנו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב עוד הפעם בתוך סעודה זו; וגם כי הוא המבשר טוב על מלכות משיח בן דוד שיבוא בב"א. ולכך אנחנו אומרים בברכות ההפטרה: "שמחנו ה' אלהינו באליהו הנביא עבדך, ובמלכות בית דוד משיחך". ואמרתי בס"ד: אליהו, מספרו ב"ן, ודוד המלך עליו השלום, מספרו י"ד; צרוף שניהם הוא תיבת "נדיב"; וזה שאמר במשלי, י"ט, פסוק ו: "רבים יחלו פני נדיב, וכל הרע לאיש מתן"; פירוש: הכול מצפים ומייחלים לראות פני נדיב, הם דוד ואליהו, שהם י"ד נ"ב, אך דבר זה תלוי באחדות ובצדקה; זהו "כל הרע" שהוא אחדות, שיהיו ישראל רעים זה עם זה, ועוד תלוי ב"איש מתן" כמו שכתוב שם: "מתן בסתר" שהוא מתן הצדקה; ולזה אמר (שיר השירים ו.יב): "מרכבות עמי נדיב", כלומר, "מרכבות עמי", היא תלויה ב"נדיב", שהם דוד המלך עליו השלום ואליהו זכור לטוב.