לא יאמר "שאף הם" אלא יאמר "שגם הם"; ויאמר "תהי לנו" ולא "תהיה"; ואם מברך ביחיד, יאמר "כשם שאני מרקד". וכתוב בכתר מלכות כתיבת יד: באמרו "דוד מלך ישראל" יכוון "דויד" מלא באות יו"ד, וכן אני נוהג. ועיקר הנוסח הוא לומר "ברוך יוצריך וכו'" על סדר אותיות "יעקב"; ועל דעת הסוד: יוצרך, כנגד יצירה; עושיך – עשייה; קוניך – אצילות; בוראיך - בריאה. וכתבתי בסה"ק "מקבצאל" בס"ד, דסדר זה הוא כנגד צרוף "והיה" אשר בי"ב צרופי שם הוי"ה, וזה הצרוף שולט בתשרי שבו נברא העולם, והתחיל אדם הראשון למנות ללבנה; ולכן אומרים לבסוף "שלום", על דרך "והיה מעשה הצדקה שלום". עוד אמרתי: ראשי תיבות "יוצריך, עושיך, קוניך, בוראיך" - קפ"ב, כמנין שבעה הויו"ת, וידוע דאין מקדשין הלבנה עד אחר שבעה שלמים, שהם כנגד שבעה ספירות: כחב"ת חג"ת(כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת); וידוע, כל ספירה יש בה שם הוי"ה. והא דאין מברכין בשבת ויו"ט - עיין "פחד-יצחק" ז"ל שכתב כמה טעמים וכולם חלושים; ורק טעם זה עדיף: מפני שבברכת הלבנה צריך לעורר בה שמחה, ובשבת ויו"ט בלאו הכי איכא שמחה, ואינו ניכר כבוד הלבנה בזה. ובסה"ק "מקבצאל" כתבתי: מפני שצריך לקלל את אויבים בפסוק "תפול עליהם אימתה וכו'", ואין מקללין בשבת ויו"ט, דאין מחרימין בהם; ועוד כתבתי שם טעמים.