"מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם", יַגִּישׁ רְאָיָה אֲלֵיהֶם (שמות כד, יד). נראה דריש מלת 'דְּבָרִים' בכפלים לכאן ולכאן כלומר**'מִי בַעַל דְּבָרִים' אז 'דְּבָרִים יִגַּשׁ'**עליהם. ומה שאמר סְבָרָא הוּא 'דְּכָאִיב לֵיהּ כְּאֵיבָא אָזִיל לְבֵי אַסְיָא' פירש בשיטה מקובצת בשם מהר"י [מורינו הרב רבי יהונתן] ז"ל הכונה לא היה צריך משה להזהירן דפשיטא הוא דלא גרע דין זה ממשפט הרופאים שאין הרופא דן את החולה לפי סברתו לבדו עד שאומר לו החולה ראשו כבד עליו ובאבר פלוני כאיב ליה ובמקום פלוני משתנה ולפי שהוא מראה לו פנים דן אותו וכן נמי צריך להראות פנים לתביעתו תחילה עד כאן.