כְּדֵי שְׁאֵלַת הָרַב לַתַּלְמִיד "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי". כתבו התוספות מה שאמרו (ברכות כז:) הנותן שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דאמר שלום עליך ולא אמר 'רבי ומורי' עיין שם נמצא יש תלמיד עושה לעצמו מכשול בשלום אם אינו מאריך לומר 'רבי ומורי'. ובזה יובן 'שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ' (תהלים קיט, קסה) 'רָב' דייקא שמאריך לומר שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי ואז אֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל שלא יענש בעבור השלום. ובזה יובן מאמר רבותינו ז"ל (ברכות סד.) תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, 'תלמידי' דייקא שאין יכול לקצר הלשון אלא מרבים דברים לומר בו שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי וזה שבח ישראל לעתיד אף על גב דלא צריכי למימר חד לחד אליף לי חכמתא כי כולם הם 'לִמּוּדֵי הֳ' (ישעיה נד, יג) דְּרוּחַ ה' דִּבֵּר בָּם וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנָם עם כל זה נוהגים זה בזה כמנהג תלמיד לרבו שאומרים חד לחד שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי. וזהו שנאמר אף על פי דְכָל בָּנַיִךְ הם לִמּוּדֵי הֳ' עם כל זה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיה נד, יג) שמרבין נוסח השלום לומר בו רבי ומורי.