וְכִי פָּשַׁטְתְּ לָהּ, הַוְיָא לָהּ עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים. כתב הריטב"א ז"ל, כבר פירשה רש"י ז"ל ופשוטה היא מאד כי המגילה כשהיא עפה יש בה ארבעין אמות על עשרין אמות שהם שמונה מאות אמות, והאמה מרובעת יש בה ארבע זרתות כדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפים ומאתים זרתות עכ"ל. וצריך להבין מאי קא משמע לן זכריה הנביא ע"ה במספר זה של שלשה אלפים ומאתים זרתות מאחר דשיעור הזרת לא ידענו כי אין זה כשיעור זרת שלנו? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן בסך הנז"ל שצריך לעסוק בתורה בארבע חלקיה, שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] וגם צריך להוציאם בפה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) על פסוק (משלי ד, כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, 'למוציאהם בפה' ופרשנו הכונה בפה פתוחה ולא ינמנם וכמו שאמרו בגמרא (ברכות כב.) חזיה דהוה מנמנם ואמר לו: פתח פיך ויאירו דבריך! וכן ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דגריס בלחישה בטשא ביה (עירובין נג:) כי הלומד בלחישה לומד בפה סתומה אך הלומד בקו"ר לומד בפה פתוחה. ולכן לימוד התורה נרמז באות אל"ף רמז שהאדם ממשיך חוט של חסד הנקרא א"ל על ידי שלומד בפה פתוחה. והנה נודע פה פתוחה מספרה שמונה מאות ולכן לימוד ד' חלקים פרד"ס בפה פתוחה הנה המספר עולה שלשה אלפים ומאתים ועל זה רמז זכריה הנביא ע"ה במידה זו שנתן לתורה שבעל פה שלשה אלפים ומאתים זרתות והא דנעשה החשבון בזרתות שהוא חצי אמה לרמוז שהעוסק בתורה לא יראה עצמו חכם שלם אלא יחשוב תמיד שהוא עודנו כחצי ולכןאפילו החכמים הגדולים נקראים בשם תלמידי חכמים כי הם חושבים עצמם תלמידים ולא נעשו חכמים שלמים.