רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה חָלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה לְשִׁיוּלֵי בֵּיהּ, בָּעוּ מִינֵיהּ: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְכוּ'. הוצרך לפרש מסדר התלמוד שנכנסו לבקרו ללמדך שבחן אף על פי שנכנסו לבקר החולה לא היו מדברים אלא בדברי תורה, וגם הוא אף על פי שהיה חולה שם לבו להשיב כהלכה. ונראה כי מן השמים נתגלגלה שאלה זו באותה שעה כדי שישיב עליה תשובה מעין קל וחומר דידוע אמירת קל וחומר מסוגל לרפואה וכמו שכתב הרב בני יששכר ז"ל על פסוק אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג) והשיב לו השם יתברך וְאָבִיהָ וכו' שאמר לו קל וחומר וכיון דאמר נטל שרגא משמע דהאי עובדא היתה בלילה וידוע דאין לבקר חולה בלילה ונראה דהיו מוכרחים לבא בלילה מפני ביטול בית המדרש שביום עסוקים עם התלמידים בבית המדרש.