כְּכַלָּה שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵמָה בְּבֵית חָמִיהָ, וּרְדוּפָה לֵילֵךְ וּלְהַגִּיד שִׁבְחָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו באבות (משנה אבות ג, ט) כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ופרשתי בס"ד הכונה אם יש לו יראת שמים באמת אז התורה שלומד בפיו חשיב כאלו קיים אותה במעשה ולוקח שכר מעשה גם כן ולזה אמר 'חכמתו' הוא עסק התורה מתקיימת כלומר נחשב לו שבא לידי קיום וקיים בפועל מה שאין כן אם אין לו יראת שמים אין למודו בפיו נחשב כאלו קיים אותו במעשה. והנה כאן מדמה היראה לבית חמיה ועסק התורה לבית אביה וזהו שאמר נִּמְצֵאת שְׁלֵמָה בְּבֵית חָמִיהָ היא היראה ואז מגדת שִׁבְחָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הוא עסק התורה דכיון שיש לה יראה חשיב עסק התורה שלה כאלו קיימה הדברים ההם במעשה בפועל ולקחת שכר מעשה גם כן ואין לך שבח גדול מזה! ולכן אמר כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם (שיר השירים ח, י) שזה השבח שהלימוד לבדו לוקחת שכר מעשה חשיב כמציאה שלוקח ממון אשר לא עמל בו ולא גידלו כן זה לוקח שכר מעשה אשר לא עמל בה.

(הושע ב, יח) "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה', תִּקְרְאִי 'אִישִׁי' וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד 'בַּעְלִי'". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ, וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. כבר פרשתי בזה לנכון בס"ד לעיל בפסחים (דף פז.) יעוין שם. ונראה לי בס"ד על דרך הסוד כי עתה אפילו במנחת שבת שעולה ז"א [זעיר אנפין] עד א"א [אריך אנפין] בסוד הרצון העליון עם כל זה המלכות אינה עולה עמו והיא נשארת למטה במקום אבא ולכן אנחנו מתפללין ואומרים וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ הֳ' עֵת רָצוֹן (תהלים סט, יד) וכנזכר בשער הכונות ולעתיד גם היא תעלה עמו עד א"א כי יהיו שני מלכים בכתר אחד וזהו שאמר כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ רמז לאמא וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ רמז לאבא וההי"ב.