מִילְחָא גְּלַלְנִיתָא. פירש רש"י גסה. והטעם נראה לי דאמרו רז"ל (שבת מב:) צריכא מלחא בשולא כבשרא דתורא, ולכן אם יטבל פתו או שאר מאכל במלח גסה קשה למעיו דצריך בישול יותר לפי גסותו מה שאין כן אם יהיה מלח דק, ומכאן יש ללמוד שיזהר האדם לאכול מלח דק כקמח ולא יאכלנו גס הן בבצים הן בקשואין הן בפולין וכיוצא. וְנַהֲמָא דְּשַׂעֲרֵי אַקוּשָׁא פירשו המפרשים אקושא רצונו לומר יבש וקשה מחמת יובשו הנה זה ידוע בטבע דפת שעורים אין לאכלו אלא סמוך לאפייתו ואם נתייבש קשה לאכלו מה שאין כן בפת חטים ויש לומר שלשה אלה ב'חֶרֶב' (ישעיה א, כ) מלאה חי"ת רי"ש בי"ת [1340] מספר אלף וש"ם ועם נקוד הסגול שיש בחרב כי הסגול כפול שעולה שלשים הרי אלף וש"ע כמנין 'מלח גס פת שעורים בצל' עם הכולל שעולה אלף ש"ע [1370].