כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, שֶׁהוּא מֻפְקָר לַכֹּל, תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה (במדבר כא, יט). יש מפרשים הכונה על הענוה שיהיו הכל דשים בו ובזה ניחא מה שאמר הַתּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, כי מדת הענוה נקראת 'מה' והעניו זוכה להארת שם הוי־ה דאלפי"ן [יו־ד ה־א וא־ו ה־א=45] שמספרו מ"ה. ובזה פרשתי בס"ד 'מַה'תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי (תהלים מג, ה) במדת הענוה הנקראת 'מה' ועל ידי כך וּ'מַה' הוא שם הוי־ה דאלפין תֶּהֱמִי עָלָי להאיר לי בו. וידוע שם הוי־ה דאלפין בפרטו הוא מספר מ"ה [45] ובכללו הוא מספר תן [450] דכל דבר שבקדושה כלול מעשר ועשרה פעמים מ"ה הוא תן. נמצא כללו ופרטו הוא אותיות מַתָּנָה שהוא 'ת־ן מ־ה'. ולזה אמרכֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר שהוא שלם בענוה הנקראת 'מה' אז תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּ'מַתָּנָה' שהוא הארת שם הוי־ה דאלפין בפרטו ובכללו שהוא 'מ־ה ת־ן'. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵ־ל שזוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שיכוין אליבא דאמת דכל הנותן בעין יפה הוא נותן.וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵ־ל זוֹכֶה לִגְדֻלָּה שתהיה הלכה כמותו בכל מקום והוא יהיה ראש המדברים בכל מקום. וְאִם הִגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ דכתיב וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא (במדבר כא, כ) פירוש כיון דנחלו א־ל הוא החסד שעל ידי כך מכוין להלכה הנה מספר יד שהוא כינוי לחסד יד ימין יתהפך מספר י"ד למספר גיא [14] וזהו וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא. וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ כי אותיות גַּיְא שהם מורים על השפלות יתהפכו לאותיות גֵּאִי שהוא לשון גבהות ומעלה.