אָמַר לֵיהּ: מֵינַם קָא נָאִים מַר? אָמַר לֵיהּ: מֵינוּמִי קָא מְנַמְנֵם. נראה לי בס"ד דאביי ידע למתניתין דנתנמנמו יאכלו, ורק חשב אולי רבה לא היה בסוג נתנמנמו שהוא נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר אלא היה ישן ממש דְלָא יָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ לֹא מִדְכַּר לכן אמר לו בלשון שאלה מֵינַם קָא נָאִים? ולשון קָא נָאִים דאמר על שינה ממש, דְלָא יָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ לֹא מִדְכַּר ואמר לו רבה מֵינוּמִי קָא מְנַמְנֵם לשון זה יאמר על נִים וְלָא נִים דְיָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ מִדְכַּר, ולכך הוצרך לומר גם כן לשון המשנה להראות דְיָדַע לְאַהֲדוּרֵי סְבָרָא.