בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת: "קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי" (דברים כא, כג). נראה לי בס"ד הדבור והמחשבה הם בראש כי המחשבה במוח והדבור בפה אבל המעשה היא למטה בידים בחלק הזרוע. והנה הקדוש ברוך הוא ברא כל אלו האברים לכבודו ולעבודתו לכן מייחסם אליו ואומרת השכינה 'רֹאשִׁי זְּרוֹעִי' על דרך מה שאמר הכתוב וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי (תהלים ב, ו) שהוא רצונו לומר מלך שלי. ואמר לשון קַלַּנִי דאמרו רבותינו ז"ל לא נבראו ישראל אלא כדי לקלס להקדוש ברוך הוא שנאמר עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ (ישעיה מג, כא) ולכן אמרו בריש ברכות (ברכות ג.) כשאומרים ישראל 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא' אומר הקדוש ברוך הוא אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך! נמצא ישראל נבראו לקלס ואחר שנהרג האדם ובטל מן העולם נמצאו אותיות קַלֵּס נעשו אותיות קַלַּנִי כי הסמ"ך נשבר ונעשה ב' אותיות נו"ן יו"ד ונעשה צירוף קַלַּנִי ולכן עתה בהריגתו של זה אומרת 'קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי,קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי' והכונה על הראש והזרוע שעושים קִלּוּס הנה נעשה אותיות קַלַּנִי ולכך אמר 'מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת' כי באמת לא שייך קלני למעלה ח"ו אלא כך הלשון אומרת רצונו לומר שדברה בלשון בני אדם שנראה כאלו 'קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי' הוא הראש והזרוע של האדם אשר בראתים ועשיתים לכבודי ולקלוסי.

שְׁנֵי בָּתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית־דִּין, אֶחָד לְנֶהֱרָגִין וּלְנֶחֱנָקִין (דברים כא, כג). נראה לי בס"ד הטעם דנהרגין ונחנקין בחד ונסקלין ונשרפים בחד, כי נהרגין ונחנקין פוגמים באותיות ו"ה דשם הוי־ה דהם בחינה בפני עצמה ונסקלין ונשרפים פוגמים באותיות י־ה דהם בחינה בפני עצמה וכנודע מסדר קריאת שמע שעל המטה בשער הכונות בקבלת ארבע מיתות בית דין עיין שם.