אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲפוּכָה סְדוֹם וַהֲפוּכָה מִילֵי. נראה לי בס"ד, ודאי רב יוסף לחדודי התלמידים הוא דבעי בקושייא זו, ולכן קודם שאמר הקושיא אמר הֲפוּכָה סְדוֹם וַהֲפוּכָה מִילֵי, רמז בזה להגדולים היושבים בבית המדרש שלא יחשבו חס וחלילה שהוא טועה להקשות קושיא זו בטעות, לכך אמר כיון דהפוכה סדום גם אני רוצה להפך מיליה להקשות בה קושיא בטעות כדי לחדד התלמידים.

טוֹבָה טִפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית, וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַרְבִית, מִכָּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם. עיין בהר"ן טעם לזה עיין שם. ונראה לי בס"ד בדרך רמז הצונן הוא מצד החסד לכן מסוגל בבוקר ששולט בו החסד, והחום מצד הגבורה לכן מסוגל בערבית זמן שליטת הגבורה, נמצא יש תועלת מן הקר ומן החם להאיר לעינים החושית. לכך התורה שמאירה עין השכלית נקראת אש ונקראת מים שהם חם וקר. ובזה יובן בס"ד על התורה (משלי לא, יד) מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, 'מֶּרְחָק' אותיות 'קר חם'. ובזה יובן (ירמיהו לא, ב) מֵרָחוֹק הֳ' נִרְאָה לִי, רצונו לומר הן בעת קר הן בעת חם נִרְאָה לִי, ועל כן מחבב אותי ואומר לי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, ולכן נאמר באברהם אבינו ע"ה, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב, ד).