כָּל שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד הכונה על עולם היצירה שהיא בסוד וא"ו דשמא קדישא, אלא ישאר בעשיה שהיא בסוד ה"א אחרונה שה"ס [שהוא סוד] מלכות ודו"ק.

שֶׁהָיָה מַטִּל פּוּר עַל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, לֵידַע אֵי זֶה בֶּן יוֹמוֹ שֶׁל מִשְׁכַּב זָכוּר. נראה לי בס"ד היה מתכוין בהטלת הגורל לעשות פרסום ואמבוהא לדבר הרע והמאוס הזה כאלו הוא עושה דבר ההגון לו, ואפשר כי היה בועל ונבעל ולכך היה מטיל גורל על אותם הבועלים אותו לידע יומו, וכל זה הוא מתוקף הטומאה שלו. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהיה אותו רשע אוכל ארנבת, ולא עוד אלא שהיה אוכל אותה חיה, כמה שנאמר בגמרא דנדרים (דף סה) שצדקיה המלך ע"ה ראה ופרסם קלונו עיין שם, והיינו כי איתא בשער הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל שהחוטא במשכב זכור יתגלגל בשפן או בארנבת עיין שם, ולכך אותו רשע מרוב דבקותו בטומאת עון זה של משכב זכור היה אוכל הארנבת המוכנת לגלגול עון זה כשהיא חיה שהיא אכילה משונה.

בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע לַעֲשׂוֹת לְאוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ, נִמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה. נראה לי בס"ד טעם למספר כמנין יֵצֶר [300], וכמנין אותיות 'קר' דזיופא דסטרא אחרא כנזכר בזוהר הקדוש. ועוד נראה לי בזה דכתב מהרד"ף ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל דנבוכדנצר היה גלגול נמרוד עיין שם, ונראה לי לכן שניהם ראשיהם שוה שהוא נו"ן המורה על 'נפילה' ולכן נמשכה ש' אמה כמנין נִמְרוֹד [300]. ונראה לי כי ראש שמו נו"ן מורה על נפילה ראשונה שנהפך לבהמה, ואחר נו"ן [נבוכדנצר] יש אותיות כָּבוֹד, ירמוז על כבוד שהיה לו אחר נפילה זו שרכב על ארי וקשר לו תנין בראשו, וכמו שנאמר (דניאל ד, לג) וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. ואחר אותיות כָּבוֹד [נבוכדנצר] יש אותיות נצר ירמוז על מפלתו האחרונה, דאחר שמת בכ"ה לחודש ונקבר בכ"ו לחודש אז אויל מרודך בנו בכ"ז לחודש הוציאו מקברו לקיים מה שנאמר (ישעיהו יד, יט) וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, כמו שכתב רש"י ז"ל בסוף מלכים, וזהו רמז אותיות נֵצֶר הנשארים בשמו שהושלך כְּנֵצֶר נִתְעָב.

שֶׁמָּא לִמְשֹׁל עָלֵינוּ הוּא בָּא. נראה לי בס"ד אותם שרעשו בגיהנם בבואו הם אותם הגויים שהיה מתעסק עמהם במשכב זכור שמתו קודם ממנו וירדו לגיהנם, ובראותם שבא במחיצתם אמרו שמא למשול בם בא או ליחלש כמותם? כי ידוע מעובדא דאיתא בסדר אליהו זוטא (פרק ח) שהמתעסקים בעבירה זו כל אחד ילקט עצים לשרוף חבירו, וזה הנשרף חוזר לקדמותו ומלקט לשרוף לאותו שליקט בשבילו, וכן על זה הדרך, כי אף על פי שיש בגיהנם אש כך נגזר עליהם כנזכר שם, ולכן גם אלו חשבו שמא בא בשביל כך לעשות להם אש והם יעשו לו גם כן אש כהך עובדא.