אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לְרַב: בַּר פַּחְתִּי, לָא אֲמִינָא לָךְ: כִּי קָאִי רַבִּי בְּהָא מַסֶּכֶת, לָא תְּשַׁיְּילֵיהּ בְּמַסֶּכֶת אַחֲרִיתִי. כן דרכו לקראו כך. ונראה לי בס"ד הטעם כי רַב היה בן אחותו של רַבִּי חִיָּא הגדולה ממנו בשנים ולכן קוראו כן לכבודה כלומר 'בֶּן שָׂרָתִי' גם עוד כְּאִלּוּ אמר לו בֶּן אֲחוֹתִי כי 'פַּחְתִּי' וְ**'אַ**חוֹתִי' לשון נופל על הלשון, ומשמשת אות פ"ה במקום אלף, כי אלף במלואו יוצא באות פ"ה וכאלו אמר לו בֶּן אֲחוֹתִי. ומה שאמר לו 'כִּי קָאִי רַבִּי' שפרט שם רבי ולא אמר לו בסתמא על כל חכם? נראה לרבותא נקיט 'רַבִּי' דאפילו רַבִּי שהוא אדם גדול כִּי קָאִי בְּהַאי מַסֶּכֶת לָא תְּשַׁיְּילֵיהּ בְּמַסֶּכֶת אַחֲרִיתִי.