אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט (ויקרא ב, ב) (ויקרא א, ט). קשא הוה ליה למימר 'מְלַמֵּד שֶׁהַמַּמְעִיט כְּמַרְבֶּה' ומאי 'אֶחָד וְאֶחָד' דנקיט בזה? ונראה לי בס"ד דנקיט 'אֶחָד וְאֶחָד' לרמוז לפי דרכו למה שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:) לעולם יראה אדם העולם חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות עשה עבירה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף חובה, ולזה אמר אחד המרבה פירוש במצוה אחת סגי להרבות כף הזכות ואם עשה תשובה אחת על עבירה סגי להמעיט כף החובות.

וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם (ויקרא ב, ב) (ויקרא א, ט). נראה לי בס"ד עיקר חשיבות לימוד התורה והתפלה והמצות הוא שיהיו בלב שמיח ואז יש בהם כח לעלות לשמים, לכן 'לֵב שָׁמֵיחַ' [390] עולה מספר שָּׁמַיִם [390] וז"ש שיהיה חשבון לב שלו מכוון כנגד מספר שמים כי על ידי שיהיה הלב שמיח אז יהיה מספרו כמנין שמים. או יובן בס"ד שאם מתפלל ולומד תורה בכונה זוכה לעשות מן אותיות שיוצאים מפיו בברכות ותפילות ותורה שבילים וצינורות לקבל בהם השפע מאתו יתברך לצורך פרטי העולמות כולן והנה עיקר שם 'שָּׁמַיִם' הוא אותיות 'שמי' כי אות מ"ם היא כפולה והשורש הוא שמי ואם תצרף אותיות 'לב' עם אותיות 'שמי' דשמים יהיה מזה צירוף 'שבלים' דעל ידי שלימות הכונה שבלב יתרבו השבלים על השפע שהם נרמזים בחיבור אותיות 'לב' באותיות 'שמי' דשמים.