'בִּרְחֹבֹתֵינוּ' שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים. נראה, מפיק לה מתיבה זו דפלגינן לה וקרי ביה 'בר חובותינו' ר"ל, בן שהוא חובותינו ולא זכויותינו. [נוסח אחר] פירשתי בסה"ק בניהו (ראה לעיל) מפיק לה מתיבת 'בִּרְחֹבֹתֵינוּ' דמחלק התיבה לשתים, וקרי בה בר חובותינו. בר, ר"ל: בן לתרגומה בר שהוא חובתינו ונכון הוא. אך נשמט עוד מלין והוא: הא דמפיק לה בלשון 'חובה' משום כי בבן הטוב נאמר ברא מזכי אבא (סנהדרין קד.), וחובה היא היפך הזכות.

שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב, הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה (ישעיהו מו, יב) רַב וּשְׁמוּאֵל, וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּצְדָקָה, וְהֵם נִזּוֹנִין בִּזְרוֹעַ. וְחַד אָמַר: כָּל הָעוֹלָם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּצְדָקָה, וְהֵם נִזּוֹנִין בִּזְרוֹעַ. ר"ל: בטוב מעשיהם, והטוב נרמז 'בִּזְרוֹעַ' שהוא עם פרק שאחריו עולים טו"ב [17] פרקים. ולמאן דאמר הב' דמפרש שגם בזכותן אינם נזונין, דריש זְרוֹעַ לשון קושי, והיינו: כי עד הזרוע בלבד יש ו"י [16] פרקים, וכל דבר קושי קורין עליו 'וי' ועוד נ"ל בס"ד, מ"ש כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּצְדָקָה. דהיינו מן שבעה תחתונות שהם חג"ת נהי"מ [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] שנקראים ימי עולם שהם כנגד ימי בראשית, ומספר יְמֵי עוֹלָם הוא ר"ו [206], ואותיות ר"ו עומדים בצד אותיות ק"ה. וז"ש נִזּוֹנִין בִּצְדָקָה, קרי בה בצד ק"ה, אך הם נִזּוֹנִין בִּזְרוֹעַ פירוש מלבד ז' תחתונות שנקראים יְמֵי עוֹלָם שהם גימטריא ר"ו [206], עוד נִזּוֹנִין גם כן מן שלשה ראשונות חב"ד [חכמה, בינה, דעת] שנקראים עז [77], ותצרף עז עם ר"ו יהיה צירוף זְרוֹעַ [283]. ** **@22יח. לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא. וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר מִשּׁוּם (משלי יז, ה) לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ כתב ב'אליה רבא' (סי' מה) אבל של זרוע מותר דמכוסה הוא ולא שייך בזה לֹעֵג לָרָשׁ, ע"ש. ולפ"ד י"ל אם גם של ראש יכסהו שיכרוך על מצחו מטפחת שרי. מיהו לדינא יש לגמגם בזה, דדוקא תפלין של יד שדרכו להיות מכוסה שלובשו תחת הבגדים שרי, אבל תפילין של ראש שאין דרכו להיות מכוסה, אינו רשאי ללובשו ולכסותו לפי שעה במטפחת.