אָמַר לְהוּ הַהוּא כּוֹבֵס: אֲנָא אֲזִילְנָא. י"ל, מה ראה אותו כּוֹבֵס שקפץ בראש להזמין עצמו בשליחות זו בדבר שנפל בין גדולים, ואם מוכרח לשלוח אותו ימתין עד שרבי יהושע יבחר בו לשלחו? ונ"ל בס"ד, דְהַהוּא כּוֹבֵס מצא טעם נכון שתהיה שליחות זו ראויה לו יותר מזולתו, כי אמר אם אני אהיה שליח בדבר זה להודיע לחכמים, אז ודאי יאמרו החכמים מה ראה רבי יהושע לעשות שליחות זו על ידי כובס, ולא עשה על ידי אדם אחר נכבד יותר מזה הכובס, אלא ודאי רמז קא רמז לן שמחלתי לו מחילה גמורה, שלא נשאר בלבי שום הקפדה אפילו רושם משהו. וזה נרמז בעסק ומלאכה של הכובס הזה שדרכו לכבס הבגדים ולנקותם מן הלכלוך לגמרי שלא ישאר רושם משהו, שלכן כל מחילת עון נקראת בשם כבוס, דכתיב: תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין (תהלים נא, ט), אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר (ירמיה ב, כב).