דָּרַשׁ רַבִּי יוֹנָה אַפִּתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה, מַאי דִּכְתִיב: "יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים". עיין מה שכתב בפתח עינים. [אפשר דרך הלציי דדרש זה אַפִּתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה להורות צדקתו יתברך שמרחם אפילו על הכלב להשהות אכילתו ג' ימים. וממנו ילמד הנשיא לרחם על הבריות ולבקש מנוח אשר ייטב להם. והנה שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה על שם הרב הגדול מהר"י רוזאניס זלה"ה כונת הכתוב (ישעיה נו, יא) 'וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ' דמאי אית להו לכלבים עם הרועים? ופירש ז"ל דהקב"ה עשה טובה לכלבים להשהות אכילתם ג' ימים ואינם יודעים זה גם רועי ישראל בהיותם מכוונים לשם שמים להנהיג ישראל לישר הדורים וכיוצא ה' עמם עזרם ומגינם כדכתיב והיה ה' עם השופט והם אין סומכין על זה ופורקים מעליהם העול. וזהו שנאמר וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ צועקים למזונותם, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה הטובה שעשה הקב"ה להם שישבעו ג' ימים באכילתם ודומה לזהוְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין שאם מתעסקים לשם שמים בצרכי ישראל ה' עמם כדכתיב והיה ה' עם השופט ופורקים עול כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ] ואנא עבדא פירשתי בס"ד, הטעם שהיה דורש כן אַפִּתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה, כי חילוק צדקה לעניים מסור בידם, והעניים צועקין לפניהם, ויזדמן עני שהוא ובני ביתו רעבים ב' ימים שלא אכלו, והוא צועק לפניהם שימהרו לרחם עליו משום פקוח נפש, כי הוא ובני ביתו יש להם ב' ימים בלא אכילה, והם אפשר שיאמרו זה ודאי משקר, דאיך היו מתקיימים שני ימים בלא אכילה?! ולכן לא יתפעלו מדבריו למהר לתת לו מזונות ומתעצלים עד שיחקרו עליו, ואם נותנים אין נותנים לפי נפשות אלא בצמצום. לכן דרש להם דבר זה שהקב"ה עושה צדקה עם הכלב ששוהא אכילתו במעיו ג' ימים וכל שכן שיעשה צדקה זו עם בני אדם. ולכן אם יאמר אדם לכם כך וכך לא אכלתי אל תאמרו משקר הוא אלא תמהרו לתת לו מזון!