רַב נְחֶמְיָה אָמַר: שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. קשה, מה חסרון מצא רב נחמיה בפסוק (דברים יז, יא) לֹּא תָסוּר דקדים לזה הפסוק? ונראה לי בס"ד, דיש לומר התם משתעי בסנהדרין גדולה הקבועים בלשכת הגזית, אבל חכמי ישראל דלא יתבי בסנהדרין גדולה שמתקנים תקנה לא איירי בהו קרא, לכך הביא הפסוק זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ, דאינו מדבר ביושבי בלשכת הגזית בסנהדרי גדולה, אלא איירי על כל חכמי הדור בסתם. ועוד נראה לי בס"ד, דיש לומר פסוק לֹּא תָסוּר איירי בהיכא דעושין משמרת למשמרת של תורה, כגון: תקנת שניות לעריות, דאין ממציאין מצוה חדשה, אבל הדלקת נר חנוכה דליכא בזה משמרת למשמרת, אין זה בכלל לֹּא תָסוּר, לכך הביא קרא של 'זְקֵנֶיךָ' דלמאי אצטריך למימר זה, והלא כבר אמר לֹּא תָסוּר, אלא ודאי בא הכתוב הזה ללמד גם בכהאי גונא דליכא משמרת למשמרת.

בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים אָמְרָה תּוֹרָה לְהַנִּיחַ פֵּאָה בְּסוֹף שָׂדֵהוּ. קשה, מניינא למה לי? ונראה לי בס"ד לומר, בשביל צירוף ארבעה דברים כולן אמרה תורה, ואם היה רק שתים או שלש מהן בלבד, לא היתה אומרת תורה להניח הפאה בסוף.