"וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶךָ. עיין מהרש"א ז"ל. ונראה לי דאין הכי נמי גם כאן דריש כן, אבל זו הדרשה מפיק לה מן אות וא"ו שהוא לרבות בכל מקום, וכאן בא לרבות מלבד שאתה תאהב להשי"ת, כן יהיה השם מתאהב אצל אחרים על ידך.

וּמִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה. פירוש שאינו אוצר סחורה כדי ליוקר אותה אף על פי דמן הדין אין מוחין בידו, עם כל זה לועזין ומתרעמין הבריות עליו ואין מקחו זה נאה בעיני הבריות, ולא מבעייא בדבר של מאכל אלא אפילו בדברים אחרים שבני אדם כולם צריכין להם אפילו שאין תלוי בהם חיי הנפש. ומה שאמר וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה לאו לאפוקי גזל וגניבה אלא באמונה של דיבור דכיון שנתן דיבור אינו חוזר בו, וכמו ענין אבוה דשמואל בסחורה של המשי שנתן דבור לרבי יהודה בן בתירה למכור לו ונתייקר השער (מדרש שמואל פרק י, ילקוט שמואל רמז ק').