Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage Chapter 25
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד היא טענת מומין וכו'. עיין בבית שמואל סי' קי"ז ס"ק י"ג שהביא שהתוס' והמרדכי מחולקין אם יכול לטעון טענת מומין באירוסין דהתוס' ס"ל דאפי' קודם אירוסין בודק במרחץ כשיש מרחץ בעיר ולדעת המרדכי אינו בודק קודם אירוסין עיי"ש ומדברי המ"מ לעיל פרק ז' הלכה ז' בדברי רבינו משמע דס"ל כדעת המרדכי ועיין מ"ש לעיל בהלכה הנ"ל בשם הירושלמי דמבואר כדעת המרדכי וכן משמע בגמרא דכתובות דף ע"ה ע"ב דאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו וא"כ משמע רישא ר' יהושע היא וקשה מה איריא בבית אביה ליתני רבותא טפי אפילו נמצא בבית בעלה על האב להביא ראיה ותירץ הר"ן והתוס' שם בד"ה מי ששנה וכו' דפליגי בתרתי תנא דרישא ותנא דסיפא דתנא דרישא ס"ל בנכנסה ברשות בעל אפילו יביא הבעל עדים דעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו כיון שנשאה חזקה דידע ונתפייס זה התירוץ דחוק דצ"ל דסיפא דקתני לרבן גמליאל על הבעל להביא ראיה דלא אמרינן ראה ונתפייס חולק בזה וא"כ נחדש פלוגתא חדשה במתניתין מלבד פלוגתא דר"ג ור"י לומר דפליגי אי אמרינן חזקה דנתפייס או לא אמנם לשיטת המרדכי לא קשה מידי דלכך קתני בעודה בבית אביה דאז תמיד צריך האב להביא ראיה אפילו כשיש מרחץ בעיר משא"כ בבית בעלה לא פסיקא ליה למיתני דאם יש מרחץ בעיר אפילו ראית הבעל לא מהני ומכל שכן דאין האב צריך להביא ראיה. ועיין במ"מ שכתב שרבינו הרמב"ם בסתימתו נראה דפוסק כאוקימתא דרבא רישא כאן נמצאו וכו' וצריך טעם למה לא פסק כרב אשי דהוא בתראה והנה הרא"ש כתב דלכך סתם הרי"ף והביא המשנה כסתמא מבלי הזכרת תירוץ דרבא ודרב אשי דס"ל דליכא נפק"מ בין ב' התירוצים כי מה שכתב הרמ"ה דיש נפק"מ בין ב' התירוצים בבוגרת כתב הרא"ש דליתא דאף לתירוץ רבא דכאן נמצאו וכאן היו מודה בבוגרת דהוי כנמצאו ברשות הבעל ועליו להביא ראיה עיי"ש. והקשה הבית שמואל סימן קי"ז ס"ק ט"ו דיש נפק"מ אף לשיטת הרא"ש בטוענת משארסתני נאנסתי ולא היה זמן לבעול אחר נשואין קודם לבעילה וכן אם נמצאו בה הני מומין דאינו יכול לבדוק כמו חולי נכפה וכדומה דליתא לחזקה אין אדם שותה בכוס וכו' והביא הבעל ראיה דהיה בה בשעת אירוסין דלתירוץ רבא כאן נמצאו כאן היו כיון דליכא כאן תרי חזקות הפסידה כתובתה ולדעת רב אשי דהוה מנה לי בידך א"כ האשה גובה כתובה דמנה לי בידך הוא עיי"ש ועוד יש להקשות דאף לשיטת הרא"ש היכא דנתקדשה בעודה נערה ובגרה והביא הבעל ראיה דנולדו בה מומין בעודה נערה א"כ לרבא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו ולית לה כתובה דהא ליכא כאן חזקה דאין אדם שותה בכוס וכו' דהא לא כנסה עדיין וכמ"ש הב"ש גופיה בס"ק הנ"ל משא"כ לרב אשי עכ"פ היא דבגרה נוטלת כתובה דמנה לי בידך הוא ועל הבעל להביא ראיה דהיה קודם אירוסין. ונראה לומר דס"ל להרא"ש דהא דמשני רב אשי רישא מנה לאבא בידך וכו' אין כוונתו לשלול תירוצו דרבא כאן נמצאו וכאן היו דזהו כלל גדול בש"ס רק ס"ל ודאי להוציא ממון בזו אמרינן כאן נמצאו כאן היו מגרע חזקת הגוף אבל במקום דמוחזק במעות וחזקת הגוף מסייע ליה בזו ודאי לא אמרינן חזקת כאן נמצאו וכאן היו מגרע חזקת הגוף וגם חזקת ממון וכי יהיה חזקת כאן נמצאו וכאן היו עדיף מרוב הלא זהו רק חזקה דכאן נמצאו והיו מקדם ובודאי רובא עדיף מחזקה ומ"מ אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב לגרע חזקת ממון ומכ"ש בחזקה ואם כן יש לומר דזה הוי קשה ליה לרב אשי על תירוצו דרבא תינח כתובה דבזו האב בא להוציא שפיר אמרינן כאן נמצאו כאן היו משא"כ כסף קידושין דהאב מוחזק בו למה יצטרך להחזיר אי לא מייתי ראיה כמבואר בכתובות דף ע"ו בשמעתין דהמחליף ותנא תונא כלה בבית אביה ולקידושין עיי"ש ולכך מתרץ רב אשי דכי אמרינן דחזקת הגוף מסייע היינו בסיפא דהוא מנה לי בידך וחזקת הגוף מסייע ולכך אף דהביא הבעל ראיה דהיו מומין מאירוסין מ"מ לא אבדה כתובתה דיש לה תרי חזקות ואחד מהן הוא חזקת הגוף הואיל והיא התובעת ולה שפיר מסייע חזקת הגוף משא"כ ברישא דהוא מנה לאבא בידך אין חזקת הגוף מהבת יכול לסייע לאב ולכך אינו זוכה בכסף קידושין כיון דכאן נמצאו וכאן היו ואין חזקת הגוף מסייע לו (ובנשאה דיש להאב כסף הקידושין צ"ל הואיל והיא זוכה בכתובה לא אמרינן דיהיה האב מחזיר כסף הקידושין דהוי כתרתי דסתרי כמ"ש מהרי"ט עיי"ש). ובסברא זו יש ליישב דברי ר"י שבתוס' שם בד"ה רישא מנה לאבא בידך וכו' במה דקאמר לכאורה רישא מנה לאבא בידך משום דאב לא טען ברי וחזר בו דא"כ ליתני עד שיביא האב ראיה או עד שיטעון ברי לי ולפי מ"ש ניחא דודאי כי מהני ברי היינו לענין כסף קידושין דהוא להחזיק אבל בכתובה דהוא להוציא לא מהני ברי כמ"ש לעיל כיון דכאן נמצאו וכאן היו ורב אשי בא לתרץ דלמה אמרינן דאי לא מייתי האב ראיה דאף כסף הקידושין יחזיר ומשני דליכא כאן טענת ברי אבל ודאי להוציא כתובה אף טענת ברי לא מהני וא"כ אי אפשר למיתני על האב להביא ראיה או שיטען ברי דהוי משמע אלו טען ברי הוי כמביא ראיה ואפילו כתובה יוציא וזה אינו דלהוציא כתובה בעי ראיה גמורה ולק"מ. ומעתה צדקו דברי הרא"ש דבשלמא לשיטת הרמ"ה יש נפק"מ בבוגרת לקידושין דקידושין דידה הוה והיא מוחזקת בו וא"כ לרב אשי לא מהני כאן נמצאו וכאן היו לגרוע חזקת ממון כשהיא טוענת ברי משא"כ לרבא אף היא מחזרת מעות הקידושין דכאן נמצאו וכאן היו ולכך השיב הרא"ש דבוגרת קרויה ברשות הבעל אפילו אם היא בבית אביה וא"כ זכתה בכסף קידושין בין לרב אשי ובין לרבא אבל אם היתה נערה כשנתקדשה ואח"כ בגרה לענין כתובה אף רב אשי מודה דלא מהני ברי כיון דיש כאן חזקת ממון וחזקה דכאן נמצאו וכאן היו מסייע לבעל וחזקה דאין אדם שותה בכוס ליכא ומה אמרת בחזרת כסף קידושין הא נתקדשה כשהיא נערה ודאבא הוה וברי דילה לא מהני לאביה כלל וכן כל הני דלעיל כמ"ש הבית שמואל בנאנסה בעודה ארוסה או חולי שאי אפשר לו לבעל לבדוק בכל הני מודה רב אשי לרבא דלא מהני ברי דילה או חזקת הגוף במקום דחזקת כאן נמצאו וכאן היו וחזקת ממון מסייע לבעל ולא אמר רב אשי כלל רישא מנה לאבא בידך רק אכסף קידושין כמ"ש לעיל ולק"מ בכל דברי הרא"ש. ואפשר לומר עוד בדברי הרא"ש דודאי יש נפק"מ בין רב אשי לרבא כמ"ש הבית שמואל ובהא פליגי רבא ורב אשי רק כיון דהלכתא כרב אשי יפה עשה הרי"ף שהעתיק המשנה כצורתה דמשמע בסתמא דמתניתין דעל כל המומין אפילו בחולי נכפה וכדומה שאי אפשר לבעל להרגיש בהן תיכף מ"מ אם נמצאו ברשות הבעל עליו להביא ראיה שהיו בה קודם אירוסין והוא הנכון היות הלכה כרב אשי וכן במתניתין פרק קמא העתיק הרי"ף סתם האומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת ולא חילק בכנס ובעל לאלתר דאינה נאמנת והיינו דס"ל עיקר כרב אשי ולאיזה צורך יעתיק תירוץ דרב אשי כיון דסתמא כפירושו כדבריו. אמנם לשיטת הרמ"ה ודאי דיש קושיא בדבריו דהעתיק סתמא דמתניתין עודה בבית אביה על האב להביא ראיה דמשמע סתמא אפילו בוגרת כל זמן שלא כנסה וזה אינו לרב אשי דהא הוה מנה לי בידך ועל זה תירץ הרא"ש דגם בלישנא עודה בבית אביה לא נכלל בו בוגרת ואפילו לרבא אין בוגרת בכלל הזה ולא שייך ביה כאן נמצאו וכאן היו ולכך יפה עשה הרי"ף שסתם הדברים בלי הזכרת דברי רב אשי ומה שכתב הרא"ש דליכא נפק"מ אין הכוונה דליכא נפק"מ כלל לדינא רק כוונתו במה שיהיה חידוש בדברי רב אשי במה שאין סתימת לישנא דמתניתין סובלו וא"כ היה לו לרי"ף להביאו אבל במה שלדברי רב אשי מסכים עם סתמא דמתניתין ודברי רבא מוציא מן המשמעות כמ"ש הב"ש בכל הני גוונא שהקשה על הרא"ש הנ"ל בזו אף דאיכא נפק"מ מ"מ כיון דהלכה כרב אשי יפה עשה הרי"ף שהשמיט כל הפילפול ושקליה וטריא דגמרא והעתיק המשנה כצורתה ולק"מ. ולענ"ד אף שהפירוש הראשון שכתבתי בדברי הרא"ש יותר מרווח מ"מ דעתי נוטה לדברי פירוש השני דלפירוש הראשון יהיה הדין להלכה ובטוענת משארסתני נאנסתי אינה נאמנת בכנס ובעל לאלתר ולא מצינו זה להרא"ש וכן לבנו הטור בשום דוכתי אמנם לפירוש השני ניחא דכיון דקי"ל כרב אשי והיא שאמרה מנה לי בידך נאמנת אפילו בכנס ובעל לאלתר כמ"ש לעיל ועיין מה שכתבתי לעיל פרק י"א מזה. והנה דעת הרמב"ן והרשב"א כפי מ"ש המ"מ דאם האב טוען ברי אפילו היא בבית אביה על הבעל להביא ראיה וכתב הבית שמואל בסי' קי"ז ס"ק י"ז דלשיטת הרא"ש אין נפק"מ בברי וא"כ בוגרת דחזקת הגוף מסייע לה אף בטוענת שמא על הבעל להביא ראיה ולבבי לא כן ידמה דאם היא טוענת שמא איתרע חזקת הגוף דהוה לה לידע ולדייק אימת באו לה המומין דהא לעיל דף ל"ו ע"א בחרשת דאמרינן דאין לה טענת בתולים לרבן גמליאל פרכינן אימר דאמר ר"ג היכא דקא טענה איהי אבל היכא דלא קא טענה מי שמעת ליה ומשני כיון דאמר ר"ג מהימנא כגון זה פתח פיך לאלם משמע דלולא זאת לא מהימנא לר"ג כשאינה טוענת ואם במומין נאמנת בשמא משום דחזקת הגוף מסייע לה ה"ה בטענת בתולים דמאי שנא נימא חזקת הגוף מסייע לה דהשתא נאנסה כמו במומין ואפילו בטוענת שמא תהא נאמנת ליטול כתובתה אלא ודאי בטוענת שמא אינה נאמנת. ומדברי הגמרא משמע דהיו בה מומין ברשות אביה ולא הביא האב ראיה אף כסף הקידושין חייב להחזיר וכן פסק הטור להדיא בסימן ל"ט והחלקת מחוקק בסימן נ' ס"ק ד' כתב דהך דאמרינן כלה בבית אביה לקידושין הוא רק להסלקא דעתא ואתיא כמאן דאמר בבבא בתרא דף קמ"ה מוהרי וקידושין הדרי אבל למסקנא דכאן בכתובות דקי"ל כל מי שהספק נולד ברשותו לא קי"ל כן דחייב האב להחזיר הקידושין רק כמסקנת הגמרא דב"ב דקידושין לא הדרי כלל שלא יאמרו קידושין תופסין באחותה עיי"ש ולפי דבריו יש מקום ליישב דלכך פסק הרי"ף והרמב"ם כפי מ"ש המ"מ כשינויא דרבא כאן נמצאו וכאן היו ולא כרב אשי דהוא בתראה דיש לומר דודאי הא איצטרך רב אשי לומר רישא מנה לאבא בידך הוא דקשיא ליה מכסף קידושין דלמה לא יועיל חזקת הגוף וחזקת ממון לבטל חזקת כאן נמצאו וכאן היו וכמ"ש לעיל והיינו דרב אשי ס"ל כיון דקתני סתמא במתניתין על האב להביא ראי' משמע דאם לא הביא ראיה אף הקידושין חוזרים דאל"כ הוי ליה למתניתין לפרש דהפסידה הכתובה אך לא כסף הקידושין והא לא ניחא ליה כי לא איצטרך לאשמעינן זאת דקידושין לא הדרי דבלא"ה לא הדרי אף אם האמת עם הבעל שלא יאמרו קידושין תופסין באחותה דרב אשי לטעמיה דאיהו ס"ל בבבא בתרא דקידושין הדרי אבל למסקנא דקי"ל שם כאמימר דקידושין לא הדרי מטעם שמא יאמרו וכו' וא"כ על כרחך המתניתין מיירי רק מראית האב לכתובה ולא לקידושין כלל וא"כ אין אנו צריכין לתירוץ דרב אשי מנה לאבא בידך רק סגי בתירוץ דרבא כאן נמצאו וכאן היו אך באמת דוחק לומר דמה שנאמר בגמרא לא יהיה קאי למסקנא וגם יחלוק החלקת מחוקק על הטור ועוד הח"מ ביקש לומר כן בדברי הרמב"ם והא להרי"ף ורמב"ם אסיקנא דספק נולד ברשות בעל החמור וא"כ אף למסקנא צ"ל ותנא תונא כלה בבית אביה לקידושין והרי אף למסקנא אמרינן דקידושין חוזרין. והנה הרב בית שמואל סי' ל"ט ס"ק י"א הסכים דקידושין חוזרין כמ"ש הטור ובקושיית החלקת מחוקק תירץ דאלימא חזקה כאן נמצאו וכאן היו עד שאינה צריכה הימנו גט כלל וא"כ באמת קידושין תופסין באחותה ובאמת דברים אלו מיתאמרו משמיה דגברא רבה כוותיה הוא הרא"ה ז"ל בחידושיו לכתובות החליט הדבר דאינה צריכה גט דאנו אומרים בודאי כאן נמצאו וכאן היו אלא שהרב ב"ש הפריז על המדה לומר דאפילו היא דטוענת משנתארסה נולדו בה המומין מ"מ אף היא אינה צריכה גט ולא דמי לאומרת קדשתני דכאן במומין חזקת כאן נמצאו סותרת לדבריה ודבר זה רחוק מהסברא וכי בשביל כאן נמצאו וכאן היו לא יהיה אפשרות שנולדו לה המומין אחר אירוסין וא"כ היא שצועקת ברי כי אח"כ נולדו לה המומין לא תהיה מצית לשויא לנפשה חתיכה דאיסורא לכולי עלמא בלא גט דבר זה הוא מהנמנע (ועיין לעיל בפרק ט' מה שכתבתי אי נאמנת לשויא לנפשה חתיכה דאיסורא היכא דעדים מכחישים אותה ומכ"ש במקום חזקה). ובאמת לענין קושיא הנ"ל אין צריכין לזה דאף דהיא שויא לנפשה חתיכה דאיסורא וצריכה הימנו גט להתיר לעלמא מ"מ הבעל אינו מחויב להאמין לה ומוקי הדבר בחזקתה חזקת כאן נמצאו וכאן היו ומותר בקרובותיה וא"כ דהוא מותר בקרובותיה לא חששו להחזרת קידושין כיון דמדינא באמת מותר רק מחמת חומרא אנו אומרים דשויא לנפשה חתיכה דאיסורא והבעל באמת מותר באחותה ומה ניחש לה עוד. ובזה יש ליישב ג"כ דלמה הרי"ף והרמב"ם פסקו כהך תירוץ דרבא כאן נמצאו וכאן היו והיינו דבשלמא רב אשי משני רישא מנה לאבא בידך ולא ס"ל סברת רבא דכאן נמצאו וכאן היו ואי קשה א"כ ודאי דצריכה גט ולמה תנן כלה בבית אביה לקידושין הא יאמרו דקידושין תופסין באחותה וכו' זה אינו דרב אשי לא ס"ל הך סברא בבבא בתרא אבל לפי מה דקי"ל בב"ב דקידושין לא הדרי שמא יאמרו וא"כ קשה למה תנן במתניתין דאם לא יביא האב ראיה דקידושין הדרי ועל כרחך צריך לומר דאין כאן קידושין כלל דכאן נמצאו וכאן היו וא"כ מוכח הסברא כאן נמצאו וכאן היו כל כך בהחלט עד שאפילו גט אינה צריכה ומכ"ש דפטור הבעל מכתובה דהא אתה מחשב אותו לקידושי טעות בהחלט ודברי רבא מוכרחים. אך באמת אני נבוך מאוד בזה הסברא לומר דכאן נמצאו יהיה מחליט הענין לבטל הקידושין בבירור דא"כ הא דקי"ל בשמעתין דפתח פתוח מצאתי דף ט' באשת כהן דאסורה לבעלה דאיכא כאן רק ספק אחד ספק תחתיו ספק אינו תחתיו והא אין כאן ספק דודאי אינו תחתיו דכאן נמצאו וכאן היו קודם אירוסין ומה לי נבעלה באירוסין ומה לי נסמא עינה באירוסין אם אתה מחליט הדבר במום שהיה מקדם ונתבטלו הקידושין אף בבעילה אתה מחליט שהיה מקדם ונתבטל האיסור ומותרת לכהן דמאי שנא בתולים ממומין כמ"ש בגמרא דידן וירושלמי שהכל אחד הוא. ולכן נראה העיקר כדעת השו"ע שסתם בסימן נ' דבקדושי ספק קידושין הדרי ולא שייך דיאמרו קידושין תופסין באחותה דיש כאן ספק ספיקא ספק ישנו לקידושין ספק ליתנהו ואם תמצא לומר איתנהו מי יימר דיטעו ויאמרו דקידושין תופסין באחותה הבו דלא לוסיף עליה דהך גזרה דיאמרו וכו' איתמר בגמרא דבבא בתרא בקידושי ודאי אבל בקידושי ספק כולי האי ואולי האי דיאמרו קידושין תופסין באחותה הא אין כאן קידושין בהחלט ולכך כאן דהוי קידושי ספק הקידושין חוזרין ולא חוששין דיאמרו ואתי שפיר ולק"מ והטור דהעתיק הך דינא בסימן ל"ט אף דלענין קידושין לא נפק"מ דמ"מ צריכה גט מ"מ נפק"מ להחזרת כסף הקידושין ולכך הביאו בסימן ל"ט לענין חזרת כסף קידושין. וכן מוכח דהא לשמואל כל המתניתין מיירי בקידשה סתם וכנסה סתם כמ"ש התוס' בד"ה אבל מומין שבגלוי וכו' דלרב מיירי כל המתניתין מקידשה על תנאי וכנסה סתם משמע דלשמואל מיירי בקידשה סתם ובקידשה סתם הוכיחו התוס' לעיל במתניתין דף ע"ב ע"ב בד"ה על מנת שאין עליה נדרים וכו' דצריכה גט מדבריהם או ספיקא מספקיה ליה וכו' וקשה א"כ דצריכה גט איך אמרו לשמואל ותנא תונא כלה בבית אביה לקידושין הא צריכה גט ואיכא למגזר שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ועל כרחך צריך לומר דהואיל ואינה צריכה גט בודאי לא חיישינן.
בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לי עד עתה וכו' אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וכו'. כתב המ"מ שלמד הך מטענת בתולים שאינו יכול לטעון אותו לאחר זמן וכו' ולדבריו צריך שהייה אחר ביאתו וכמ"ש הרמב"ם בא על אשתו ושהה כמה ימים אבל אם תיכף לאחר בעילה ערער אין כאן חזקה שנתפייס אמנם בדברי הכ"מ מבואר דאם לא שהה פשיטא דאין בטענתו ממש דודאי קודם בעילה הכיר בה וראיית המ"מ מטענת בתולים לא הבנתי דבשלמא התם בטוען פתח פתוח א"כ בבעילה ראשונה ודאי דהרגיש בפתח פתוח וא"כ למה שתק אלא ודאי או דמחיל או דשקר ענה בה משא"כ כאן הספק אולי לא ידע בביאתו מהמום שהוא במקום סתר עד עתה שנתוודע לו. ומהרי"ק בשרש ק"ה וק"ז כתב דלמד זאת מדיוקא דגמרא שם דקאמר ותנא תונא כלה בבית אביה ולא נקט לישנא דמתניתין עודה בבית אביה להורות נתן בלבנו דוקא כלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין עיי"ש ולדבריו מבואר הדבר כמ"ש הכ"מ דבבעילה בלי שהייה כלל אמרינן דמחיל אמנם בירושלמי משמע כדברי המ"מ דהא פליגי רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש בקידשה וכנסה סתם אי אית לה כתובה ופרכינן לרשב"ל דס"ל אית לה כתובה מדקתני על הבעל להביא ראיה הא הביא ראיה הפסידה כתובה ואת אמרת אית לה כתובה ומשני מתניתין בשלא בעל מילתא דרשב"ל בשבעל ולפי זה רבי יוחנן דפליג וס"ל דלית לה כתובה משמע אפילו בעל ולא אמרינן דמחיל וראה ונתפייס ורבי יוחנן ורשב"ל הלכה כרבי יוחנן ואיך יפסוק הרמב"ם דלא כוותיה אלא ודאי דס"ל לחלק כמ"ש המ"מ אי שהה אחר הבעילה או מחה תיכף וכן מורה לישנא דרמב"ם. והנה אם הוא טוען לא בעלתי אותה ואין כאן מחילת מומין כתב הרמ"א בסימן קי"ז סעיף י' דעד שלשים יום נאמן והחלקת מחוקק ס"ק י"ח הקשה עליו דהא מני ר' מאיר היא דאמר ביבמות דף קי"א ע"ב טענת בתולים ל' יום אבל לפי מה דקי"ל כרבי יוסי נסתרה לאלתר א"כ כשנסתרה אינו נאמן לומר לא בעלתי והבית שמואל בס"ק כ' דחיק עצמו לומר דאולי אינו בועל שמיישב עצמו בדעת אם ימחול המומין ולכך מוקי אנפשיה למנוע הבעילה עד ל' יום ודבריו דחוקים וגם לפי זה באשה שיש לה מומין יהיה לו טענת בתולים עד ל' יום דבשביל מחילת מומין מוקי אנפשיה ולכן נראה לומר הא דאמרינן בנסתרה אפילו לאלתר הוא בחזקת שבעל היינו כמ"ש רש"י בכתובות דף ט' ע"ב דביהודה אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה ופירש רש"י דחיישינן מרוב חיבה שמא שכח והערה בה ושיבר בתוליה ואינו זוכר עיי"ש וכן הדבר פה דאמרינן כשנסתרה עמו לא מוקי אנפשיה ואולי הערה בה ושיבר בתוליה ואינו זוכר ולכך אין לו טענת בתולים וכן ביבמה בהעראה בעלמא קונה אותה ולכך גם היבמה בחזקת שנבעלה אבל כאן לענין מחילת מומין צריך להיות ביאה גמורה בישוב הדעת וכוונת בעילה עד שנאמר אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו אבל אם הערה בה ברוב חיבה וכו' בשביל כך אין כאן מחילת מומין ולכך צריך ל' יום והדבר צ"ע מנא ליה לרמ"א זאת הסברא.
במה דברים אמורים כשהיתה כך מתחילת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל וכו'. תמהני דלמה תפסיד כתובתה ולא נימא כאן נמצאו וכאן היו ואירע לה חולשא שפולטת דם בשעת תשמיש לאחר נשואין כמו דאמרינן בכל מומין וליכא למימר דכאן איכא חזקת הגוף דאין כאן שעה מבוררת דנימא דאית לה חזקת הגוף משום דאיכא למימר שנולדה תיכף מבטן כל כך מקולקל במעיה שאי אפשר לה להבעל ולא תפלוט דם דהא כתבו התוס' והרא"ש פרק קמא דחולין גבי גבינות היכא שנמצא בהמה טרפה דהשתא דאיכא רוב אמרינן חזקה מכח רובא והוי כאלו איכא שעה מבוררת וא"כ אף לענין זה כיון דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש א"כ הוי לה לאשה חזקת הגוף מחמת רוב הנשים וגם ליכא למימר דוקא גבי מומין דהאשה טוענת ברי דנולדה לה לאחר נשואין ולכך אמרינן כאן נמצאו כאן היו לגרוע חזקת הבעל משא"כ כאן דהיא טוענת שמא דהא הר"ן כתב להדיא אפילו בטוענת שמא במומין אמרינן על הבעל להביא ראיה עיי"ש ועיין מ"ש לעיל ובאמת בגמרא לא נזכר זה רק במסכת נידה דף י"ב ע"ב באשה שאין לה וסת סובר הת"ק בברייתא דהפסידה כתובה וא"כ יכול להיות דקודם נשואין ואירוסין לא היה לה וסת אבל ברואה מחמת תשמיש דנתגלה המום בנשואין למה תפסיד כתובה. וראיתי בהרי"ף סוף פרק אלמנה נזונית דמפרש כן על דברי ר' חנינא בן אנטיגנס דחולק שם במסכת נידה את"ק דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ועל זה קאמר רחב"א תשמש בשני עדים הן עותוה והן תקנוה ומפרש הרי"ף דאם תמצא ג' פעמים דם מחמת תשמיש הרי היא אסורה והפסידה הכתובה וכו' והיינו כיון דהוחזקה לאשה שאין לה וסת והת"ק ס"ל דהרי היא מוחזקת לרואה דם מחמת תשמיש ס"ל לרחב"א דשימוש ג' פעמים בעדי קינוח הן הן המגלים עוותיה אם היא מוחזקת לרואה או לא וכיון דראתה ג' פעמים איגלי מלתא למפרע דמה שאין לה וסת הוא הגורם לרואה דם בעת תשמיש וא"כ לק"מ דנימא כאן נמצאו וכאן היו דכיון דקודם אירוסין אין לה וסת ועכשיו דראתה ג' פעמים בתשמיש הוחזקה למפרע בקלקול שאין לה וסת והרי היא מוחזקת ברואה דם בתשמיש למפרע והא הת"ק ס"ל דבאין לה וסת לחוד הפסידה הכתובה ולא בא רחב"א להוסיף אלא שצריך נסיון בג' פעמים תשמיש ע"י הבעילה אבל כיון דראתה הוחזקה למפרע. וכן כתב הטור להדיא בריש סימן קי"ז אשה שאין לה וסת לא תשמש אלא ע"י בדיקה כיצד היא הבדיקה וכו' אם נמצא דם בשלשה תשמישין זה אחר זה הוחזקה נידה הרי דמיירי מאשה שאין לה וסת דאל"כ למה הזכיר כאן ענין דאשה שאין לה וסת הלא מקומה בהלכות נידה והוי ליה למימר בקצרה דאשה שרואה דם מחמת תשמיש ג' פעמים דאסורה ואין לה כתובה אלא ודאי דוקא בכה"ג דאין לה וסת מקדם הוא דתצא שלא בכתובה דאיגלי בהותייה אבל באשה שיש לה וסת וראתה דם מחמת תשמיש ג' פעמים בזו יש לה כתובה דתולין דלאחר אירוסין קרה לה חולשא במעיה כהנ"ל וכן הרמב"ם כתב דין זה על אשה שאין לה וסת כמבואר בהלכה ז' וח' אבל באשה שיש לה וסת וראתה ג' פעמים כו"ע מודים דלא הפסידה כתובה ולכך יש קצת לתמוה על השו"ע דפתח בסימן קי"ז סעיף א' הנושא אשה ובדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד שלה וכו' ותצא בלא כתובה וכו' ולא חילק בין יש לה וסת לאין לה וסת דלפי מ"ש יש חילוק בין אשה שיש לה וסת לאין לה וסת כמ"ש לעיל.
האיש שנולדו בו מומין וכו'. עיין במ"מ שכתב ואין נראה כן דעת רבינו אלא כל שהוא קודם נשואין ויודעת סברית וקבילת הב"ח תמה דהא איתא במתניתין בין שהיו בו קודם שנשאת ובין שהיו בו לאחר שנשאת ועיין בתירוצו שהוא דחוק ולי נראה שאפשר לומר דמתניתין דנקט בין היו בו קודם שנשאת היינו לאחר אירוסין וקודם נשואין ולגבי אשה הוא דמחלקינן בין לאחר אירוסין ולאחר נשואין דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו משא"כ בבעל דלא שייך כאן נמצא בחילוק לאירוסין ולנשואין דאצל הבעל הכל אחד הוא והוי כמו בוגרת לדעת הרא"ש דאין כאן אצל הבעל חילוק רשות כלל ולא שייך כאן נמצא וכו' אבל מ"מ מיירי לאחר אירוסין אבל קודם אירוסין סברית וקבילת ולכך נקט המתניתין לישנא דנשאת נשואין דייקא.