לפי שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה"ת. לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע"ש ברש"י ותוס'. ולו"מ ה"א שהיה מפרש רבינו. די"ל דהוי מ"ע שהז"ג. וכמש"ש בתחילה סד"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל ורבינא דמספק"ל היא משום סברא זו. ולס"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ"ב. שם דאדרבה אם מש"כ לחם בבוקר הוא שהז"ג ממילא ל"ש בנשים וא"כ מותרות לאכול כל היום. וא"כ גם בהמ"ז ל"ה ז"ג כלל ואכ"מ:

הכל חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק"ק בעזרה. אולי הטעם דס"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש"ש בגמ' סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ"ל ואכלת ושבעת. ר"ל דמ"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול"ש ע"ז בהמ"ז. ובחי' שם הארכתי בס"ד, וי"ל ג"כ בפשיטות דסד"א דל"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא"כ ל"ה קביעות לזימון קמ"ל. ועמש"ל פ"ד ה"א בס"ד. ולכאורה יל"פ דקמ"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ"ז ונפ"מ טובא מזה:

ומצטרף בין למנין שלש בין למנין עשרה. כ"ה בירושלמי פ"ז ה"ב ועי' בב"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ"ח א'. ומש"כ הכ"מ בשם הרי"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':

מש"כ הראב"ד שכ"ה בירושלמי עי' מה"פ פ"ג ה"ג ד"ה ובבהמ"ז: