מ"ע. עי' מג"א ר"ס תקע"ו מה שתמה בזה ובק"נ פ"ג מש"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר"נ רפ"ג דר"ה ותהר"י רפ"ב דברכות ודו"ק:

תעניות אלו. עי' מג"א סי' תקע"ו ובאורי מרן הגר"א ז"ל וי"ל בד"ק ז"ל ע"ש. ומזה לכל ת"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה"כ. וכתבתי בזה בס"ד בקונ' הר המוריה:

כך היחיד מתענה על צרתו כו'. עי' מ"מ. ולקמן הי"ב ובגמ' יו"ד ע"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל"ח:

ואומר עננו בכל תפלה. מבואר כן בגמ' י"ג ע"ב ובירושלמי פ"ב ובפ"ד דברכות:

ולא יתענה בשבתות כו'. השמיט כאן עיה"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ"ב דתעניות הי"ג ופ"א דמגילה ה"ו שג"כ לא נזכר שם עיוה"כ ועמד בזה כאאמו"ר הגז"ל בגליון שם ועי' ג"כ נדרים פ"ח ה"ב. ואפ"ל מזה ראיה לענין שמחת יו"ט בנשים שכ' שם בשו"ת רע"א סי' א' ואכ"מ:

הרואה חלום רע צריך להתענות למחר. לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל"ע וכמש"ל ה"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ"ש חז"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:

המ"מ כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע"ל הט"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד"ז בשו"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש"כ רבינו פה ובה' תשובה:

שכח ואכל. כ"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ"ב ובירושלמי פ"א ה"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ"ט השמיטו רבינו:

וחוקרים על בעלי חמס. כמש"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט"ז א'. ובתוספתא פ"א ובירושלמי פ"ב מבואר ביתר ביאור כל מ"ש רבינו ע"ש: