וכן אם עשאה חליפי חליפין. עכ"מ מ"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ"מ דקיי"ל דבכא"מ ולע"ד י"ל דלפ"מ דקיי"ל דגם על אביזרייהו דע"ז יהרג וא"י א"כ תו ל"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ"ל דמ"ד דהוו בכמ"ל דבע"ז ג"כ יעבור וא"י עי' סנהדרין ע"ד א' דאיכא מ"ד הכי או דעל אביזרייהו דע"ז לס"ל כדקיי"ל. וא"כ לדידן שפיר ל"ה ב"כ דע"ז היא בלאו ושביעית ה"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס"ד. דאולי ס"ל לסוגיא דשם כסוגיא דיומא פ"ו ב'. דא' שם שלוקה בב"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס"ל בפסחים מ"ב א' ובירושלמי פ"ו דנזיר ה"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש"ש. א"כ לדידן שפיר ל"ה לאו וא"כ ל"ה ב"כ ומ"ד דהוו ב"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע"ז. אך עיקר כללא דכה"ג ל"ה ב"כ צ"ע מפסחים מ"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר"א ז"ל ביו"ד ס"ס קמ"ה מד' הירושלמי פ"ה דע"ז סוף ה"א וצ"ל שם להיפוך דחכמים ס"ל אסור ופ' כחכמים וע"ש במה"פ. ועי' נוב"ת חא"ח סי' קכ"ה סוד"ה בד"א מ' דלא מיירי ר"נ אלא בעכו"ם אבל לא בישראל צ"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו"ם ע"ש:

מה שתמה הכ"מ. עי' ט"ז וש"ך יו"ד ר"ס קמ"ה. ובמ"ש מים שעקרן הגל. לא ציין הכ"מ לע"ז נ"ט א':

עי' כ"מ בשם רש"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ"ו מאבות הטומאות ה"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע"ז ואולי יל"ח בין טומאה לאיסור:

מש"כ המ"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע"ז שם שהעיר גם מד' הרמב"ן פ' וישלח וע"ש בתוס' ע"ז שכ' דבאמת ל"ד גניזה אלא ביעור [ע"ש במהר"ם ע"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע"ד התוספתא פ"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב"ן ז"ל פ"ד דע"ז] וילה"ר לדבריהם מקדושין ל"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח"ל אינו טעון שריפה ועי' שו"ת ח"ס חא"ח סי' ק"פ וביו"ד סרפ"ו מש"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א"ש והארכתי בס"ד בחידושי לחולין קט"ו ב':