והמתכבד בקלון חבירו. מש"כ הכ"מ פ"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ"ג מתשובה הי"ד כתב בעצמו של"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ"ב דחגיגה [ובב"ר פ"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ"ל. כאאמו"ר זצ"ל:

אהבת גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד"א. לא כ"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ"ז אולי ממה של"כ כאן ואהבת להגר כמש"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית"ש שכ' ואהבת את ד"א ויעו"ש בפ"י מתשובה ה"ג ובס' חסידים (סי' י"ד) מענין אהבת השי"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי"ת ובזה אמרתי בס"ד שלכ"כ את ד"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי"ל וזהו ג"כ באהבת הגר משא"כ באהבת כל אדם: ומה שסיים רבינו הקב"ה עצמו אוהב גר. עי' ס"ח סקט"ז:

כשיחטא איש לאיש. מקורו טהור מתנא דב"א ומובא בילקוט ע"פ זה סמ"ש:

הלאו הזה אע"פ שאין לוקין עליו כו'. נראה טעמ' דא"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא"ב מעשה ובהכאה פמש"פ י"ל דאה"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול"ש בזה דה"ל לאו שבכללות וע' סמ"ש ובהקובץ: ועי' מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר"ן פל"ט ומס' שמחות פ"ט תנא דבא"ר פ' ל"ו [בסופו] ובתוה"א להרמב"ן שער הגמול ובמש"כ בתשובה בס"ד: