במ"מ סוד"ה ואיסור. ה"ל לגמ' ולבאר "אלא ודאי" ברייתא קמייתא כו' כצ"ל:

אינו לוקה משום ב"י אא"כ קנה. עי' מל"מ וש"א ה' חמץ. ושעה"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה"ל להנל"ע ועמש"ל בפתיחה בס"ד. ועוד ישבנו בא"א בס"ד. אכ"מ: במ"מ מ"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ"ג:

או באונס. לא נודע מקורו ועי' ח"ס חא"ח סי' קי"ד:

בכ"מ ד"ה ואפשר [מש"ש וא"כ צ"ל דהא דקאמר הכא בד"א. א"ל שום הבנה. וכפיה"נ חסר בזה העתקת ד' הרא"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת "ואין ספק" עד טפולי נשים שייך בתוך ד"ה כ' "עוד ראם" אבל בפי' המשנה כ' דא"ה כר"א. ע"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב"ן כו' עד כר"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע"ע:

האוכל כ"ש כו'. ע"י כ"מ ובנוב"ת חא"ח סנ"ג כ' דנ"מ בז' ש"פ לערב דל"ש עוד חזי לאצטרופי וע"ש שכ' דה"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ"ב א'. וע"ש כ"ג ב' ברש"י ד"ה וחד א'. כאאמו"ר הגז"ל שם בגליון. ולדברי הנו"ב עצמו. יש לדון דלר"י דס"ל חמץ לאה"פ אסור בלאו. א"כ י"ל דמצטרפים יחד. וא"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס"ל כר"י. ואולי דס"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע"ז ס"ז א'. דס"ל לר"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א"כ י"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל"ז ולאסור מה"ט ח"ש. ולפ"ז י"ל דלר"י ל"צ קרא לאסור ח"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש"י אך יל"ח מהא בע"ז ואפ"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ"פ משום לאו דל"ת כ"ת למלקות והך דשבועות אינו לר"י. אך גם ר"מ ס"ל הכי שם. ואכמ"ל. ובתי' הרלנ"ח שכ' הכ"מ. ע' ס' מ"נ מה שהקשה מס"פ יוה"כ. ולכאורה י"ל דכיון דקיי"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח"ש בכלל. דג"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות: